אינטואיציה

קשה לי לקבל את זה, מכמה סיבות:
1. אם העולם הוא חומרי בלבד, סיבתיות היא דבר שלא באמת קיים, אלא הוא פשוט מתאר את ההתנהגות של החומר, ומכוון שאין לנו דרך לגזור את ההתנהגות של החומר ממבט בו עצמו, לא נראה לי סביר שיהיה קיים בעולם חומרי כזה הבנה של דבר כמו "סיבתיות".
2. האינטואיציה עוזרת לנו לתפוס יותר טוב את העולם, ולכן, אם אנחנו תופסים עקרונות אפריוריים, שעוזרים לנו להבין את העולם בצורה נכונה יותר, אז לא רק שכמו בסעיף הקודם אין לנו הצדקה לטעון שהאינטואציה אומרת משהו על המציאות, אלא שאין לנו הצדקה לטעון שחומר יצר תבונה שעוזרת לנו להבין יותר טוב את החומר. זה כמו לטעון שמן החומר מגיח כוח רצון שמשפיע על החומר.

סיכום:
ברובד הראשון אין הצדקה לקבל קיום של סיבתיות בעולם חומרי, וממילא אין הצדקה לקבל את האינטואיציה כטוענת דבר שהוא מעבר לתצפית.
ברובד השני אין לנו הצדקה לטעון שהתבונה מוסיפה לנו על העולם דבר שאינו נובע מתצפית.

מיכי, גם אם האינטואיציה תגיח מהמכלול החומרי – זה מסביר רק איך היא נוצרה, אבל איך היא מגיעה לאמת? כלומר, מהו המנגנון שבאמצעותו היא יודעת שעקרון הסיבתיות נכון? מהיכן מגיעה לה התפיסה הזו? את הנקודה הזו אי אפשר להסביר, לא?

הסיבה שאני סומך על האינטאוציה היא כי אני רואה שהיא צודקת יותר פעמים משהיא טועה. ברור שכאשר אני חושב ומגיע למסקנה כנגד האינטואיציה אני אנטוש את האינטואיציה אם אהיה בטוח בצדקתי.

בנוסף, יש לשאול במה הגחה של אינטואיציה מתוך מכלול חומרי שונה מהגחה של מודעות מתוך מכלול חומרי?

האינטואיציה לא יודעת שהיא הגיעה לאמת. היא יודעת מה שהיא יודעת. אתה יודע שהאינטואיציה שלך הגיעה לאמת. מהו ה"אתה"? זו שאלה גדולה לפי המטוריאליסטים, אבל לטענתם גם ה"אני" מגיח מהמכלול החומרי.

אז מה אם היא הגיע לאמת?
האם יש לך איך להסביר איך הגיוני שהיא בכלל תהיה קיימת?
האם יש לך הסבר איך ייתכן שהיא מוסיפה לנו דברים שאנו לא יכולים לגלות בתצפית?