אכילת קבע בסוכה

אם כבר משנים, אז צריך לשנות שמותר לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה. בימינו אכילת קבע נוהגת גם מחוץ לבית במסעדות, מה שפעם היה מאוד נדיר (האכילה הייתה בעיקר בבית או בבית של חבר, אבל לא במקום שאינו בית ושלא דרים בו). גם לגבי שינה אולי אפשר לשנות שהרי בימינו נהוג לישון בבתי מלון מה שפעם גם היה נדיר. אולי מה שיכול להישאר זה המצווה הקיומית, כלומר שאם אתה שוהה בסוכה, אז יש בזה מצווה, אבל אין איסור על אכילה ושינה מחוץ לסוכה כמו שאין זה נדיר בימינו שאנשים אוכלים או ישנים מחוץ לבית.

חוץ מזה, כתבת שניתן לשנות, האם התכוונת שניתן לפסוק כך כבר עכשיו לעצמו?, או שיש צורך בקונצנזוס כלשהו או משהו אחר כדי שהשינוי יכנס לתוקף?

אכן סברא נכונה. אלא שיש לדון האם למסעדה/מלון עצמה יש דין בית וצריך לצאת למסעדה/מלון בסוכה. ולא דמי להולכי דרכים שזה בהגדרה להימצא מחוץ לבית.

אני חושב שניתן לפסוק כך לעצמו. אבל בלי קונצנזוס הייתי עושה זאת לחומרא ולא לקולא.

לגבי מסעדה אני חושב שאין לה דין בית כי אף אחד לא ישן בה. גם מבחינת החוק האזרחי זה נחשב שטחי מסחר ולא שטחי מגורים (עם השלכות לענייני תכנון ובניה, ארנונה וכו). לגבי מלון אולי זה באמת יותר בעייתי.

לגבי פסיקה כך לעצמו, האם אתה פוסק כך לעצמך? ואם לא, למה?

המסעדה היא בית לאכילה, כאילו חדר בביתו. אבל כאמור יש כאן מקום להתלבטות.
אני לא פוסק זאת לעצמי מפני שאני אוכל גם אכילת עראי בסוכה. אבל אם יהיה צורך כלשהו לוותר על החומרא הזאת בהחלט אפשר לשקול זאת.

הרב יואל שפך כאבו כאן
http://www.maalegilboa.org/article/%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%AA%D7%A8-%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%9E

קשה שלא להזדהות עם הדברים. ואפשר להוסיף על מה שכתוב שם, את המנהג הרע הרווח בציבור לא לטרוח לברך ברכהמ"ז אפילו אחרי אכילת מזונות כשיעור שביעה, שאז מחוייב מדאורייתא לפי כל השיטות.
אבל לדעתי הוא צודק לחלוטין גם לגבי מי שקבע סעודתו על בשר. וה"יראי שמים" החוששים, טוב יעשו אם יאכלו פיסת לחם כדי לברך ברכת המזון ולצאת ידי חובת "ואכלת, ושבעת, וברכת!", חובה גמורה שחז"ל והשו"ע לא יכולים (ולא ניסו ח"ו) לעקור.