אלוהים פרסונלי בטיעון הקוסמולוגי

הרב טען בשיחה הראשונה ב"המצוי הראשון" שיותר סביר שיש אלוהים פרסונלי שברא את העולם, ושזו מסקנה של ה'תבונה', ולא מסקנה של 'תצפית'.

אני רוצה לטעון שלא מספיק שהתבונה שלנו מורה לנו על דברים כמו 'סיבתיות' (לגופו של עניין, אני לא יודע להגדיר באיזה עקרון של התבונה הרב השתמש בטיעון שלו, ולכן אציג את השאלה שלי על עקרון ה'סיבתיות'), אלא צריך גם שהתצפית תאשר את העקרון הזה. מכאן נובע שאם דבר הוא מחוץ לתצפית שלנו, אין לנו שום סיבה לחשוב שה'סיבתיות' פועלת עליו (המסקנה הזאת מוסמכת על הרב, כמי שהוא כתה בחלק שמכונה "ערעור על הסיבתיות"). אני טוען שאת אותה ההבחנה ניתן לעשות גם כאן: בעולם הפיזי, שאני מכיר, כל מעשה שנעשה, או שנעשה באופן סיבתי, או שנעשה באופן תכליתי (דטרמיניסט יגיד שכל מעשה נעשה באופן סיבתי), ולכן, הסיבה הראשונה אמורה לעשות מעשה תכליתי, ומכיוון שהתבונה שלי אומרת שמעשה תכליתי נעשה על ידי פרסונל, ולא על ידי מכונה מכנית, ממילא הגענו לסיבה ראשונה פרסונלית.

אני רוצה לטעון, שמכיוון שאותה היישות נמצאת מחוץ לתחום התצפית, בהנחה ובאמת העקרון הזה הוא עקרון של התבונה, אין סיבה להחיל אותו עליה. כלומר, אין סיבה לחשוב שאלוהים של הטיעון הקוסמולוגי הוא פרסונלי.

(הערה מעניינת שהיא איננה חלק מהשאלה: דטרמיניסט, כמובן, לא יקבל אפשרות כזו בכלל. בנוסף, זו יכולה להוות הוכחה על דרך השלילה לקיום של מעשים שהם תכליתיים, וללא מניע)

אז מדוע בכל זאת יש עלי לחשוב שאלוהים בורא הוא פרסונלי?