אמונה ביהדות

בכוונה הצגתי כך את הדברים. אני מכיר פחות או יותר את התירוצים והתזות שאתה מבסס. אני שואל לאחר כל זאת. בתמונה הרחבה נדמה כי ההיאחזות בתירוצים רחוקה שנות אור הסתברותיות מההסבר הפשוט אותו אני שוטח.

שוב שלום אביב.
אם אתה מכיר את טענותיי אז איני מבין מה אתה שואל. נהסברים שלך דחוקים מאד וממש לא פשוטים בתמונה הרחבה. מכיוון שהדברים נדונו לעייפה, אביא את דברי המחברת:

אתה טוען שב"תמונה הרחבה", ההיאחזות בפתרונות ובישובים לקשיים שונים רחוקה שנות אור מההסבר ה"פשוט" שהכל אינו אלא מיתוס שצמח בהדרגה. אולם בעיניי, הטעות שלך טמונה בדיוק בהגדרת "התמונה הרחבה" ובאופן שבו אתה מפעיל שיקולים הסתברותיים ופילוסופיים.

נתחיל ממהי באמת "התמונה הרחבה":
כשאני מדבר על התמונה הרחבה, אינני מתייחס רק לאוסף קושיות נקודתיות בטקסט, בארכיאולוגיה או בהיסטוריה. התמונה הרחבה מורכבת בראש ובראשונה מהראיות החיוביות הבלתי-תלויות:
1. הראיה הפיזיקו-תיאולוגית והקוסמולוגית: קיומו של יקום מורכב, בעל חוקיות וכוונון עדין שמדעית והסתברותית הסיכוי להיווצרותו באקראי הוא אפסי.
2. התודעה, המוסר והאינטואיציות האנושיות: קיומן של ישויות חושבות ובעלות שיפוט ערכי, שאינן ניתנות לרדוקציה חומרית פשוטה.
3. התופעה ההיסטורית והמסורת של העם היהודי: קיומה של מסורת לאומית על התגלות, בצד ההיסטוריה הייחודית של עמנו.

כשמשקללים את הנתונים הללו במבט כולל (מכפלת הסתברויות / הסתברות מותנית), הצירוף של הטיעונים הללו מעלה בצורה דרמטית את הסבירות לקיומו של בורא ולכך שחלה התגלות. זהו המארג הכולל – והוא חזק בהרבה מסך חלקיו.

עכשיו נגיע לתפקידם של יישובי קשיים ("תירוצים") במתודה רציונלית:
כשמונחת לפנינו תזה מרכזית בעלת סבירות גבוהה המבוססת על מכלול ראיות, הגישה המדעית והלוגית הנכונה אינה לזרוק אותה לפח ברגע שנתקלים בקושי נקודתי, אלא לחפש לו הסבר ויישוב. בדיוק כפי שבפיזיקה לא ננטוש את תורת הכבידה בגלל תצפית חריגה בודדת אלא נחפש הסבר מקומי (כמו גורם שלא לקחנו בחשבון), כך גם ביחס למקרא ולמסורת:
* חלק נכבד ממה שאתה מכנה "תירוצים" נובע פשוט מהבנה בגרותית של הטקסט – למשל, ההבנה שמספרים במזרח הקדום (כמו 600,000) הם לעיתים תכופות מספרים טיפולוגיים המסמלים יחידה שלמה ולא מפקד אוכלוסין מדויק, או שהתיאורים בספר בראשית אינם ספר לימוד בפיזיקה או בביולוגיה אלא טקסטים בעלי משמעות רעיונית.
* חיפוש הסבר דחוק או מורכב לקושי נקודתי הוא מוצדק לחלוטין כאשר התזה הכוללת היא חזקה. רק אם מינון הקשיים הופך לבלתי נסבל וחסר כל פתרון סביר, יש מקום לערער על הטיעון המרכזי.

בנוגע ל"הסבר הפשוט" ולתערו של אוקאם:
הטענה שהסבר ה"מיתוס" הוא ה"פשוט" ולכן המסתבר ביותר, היא שימוש מוטעה בעקרון התער של אוקאם. עקרון התער מורה לנו לבחור בהסבר הפשוט מבין שני הסברים שמסבירים את כלל העובדות והתופעות. אולם, הסבר ה"מיתוס" נכשל לחלוטין בהסברת הראיות החיוביות שהזכרתי – הוא אינו מסביר את הכוונון העדין של היקום, אינו מסביר את התודעה והמוסר, ואינו נותן פשר מספק לתופעה של המסורת הלאומית. להעדיף הסבר גרוע שלא מסביר את הנתונים רק מפני שהוא נראה כביכול "פשוט" – זו טעות מתודולוגית.

לסיכום:
כאשר בוחנים את התמונה הרחבה באמת – כלומר את מאזן השורה התחתונה של הראיות החיוביות מול הקשיים הליטרליים או הארכיאולוגיים – המסקנה הרציונלית והמסתברת אינה שהכל מיתוס, אלא שאכן "משהו קרה שם". הכל שאלה של שקלול מינונים ויושר מתודולוגי.