בודהיזם לעומת הטקטיקה במערב

הטענה "כדאי לעשות מה שמספק אותך" היא באמת הנחה מובלעת, והיא ניסיון לקשר בין העובדות לבין המעשים. אני רק אומר שהטענה הזאת זקוקה להוכחה ושאני לא מוצא כזאת. כולם מתייחסים אליה כאקסיומה.
למה זה כשל נטורליסטי? כי פשוט לקחת עובדה (X מספק אותך), לקחת מעשה (לעשות את X), ופשוט טענת שהשני נובע מהראשון. זה לא טיעון מנומק שמגשר בין העובדות לבין המעשים אלא סתם הכרזה ריקה שיש גישור שטעונה הסבר.
למה הטיעון "כדאי *לא* לעשות מה שמספק אותך" פחות הגיוני? גם זאת בדיוק אותה קפיצה לוגית רק לכיוון אחר.

אני אסביר שוב כי נראה שלא הבנת את דבריי. טיעון שתולה נורמה בעובדה הוא טיעון בטל (הכשל הנטורליסטי). אבל זוהי קביעה תיאורטית. במישור המעשי אנשים לא מדייקים בדיבורם, ולכן כשמישהו מעלה טענה שמבססת נורמה על הנחה עובדתית הוא בד"כ מתכוון להניח עוד הנחה שאותה הוא לא אומר (בד"כ מפני שהיא נראית לו מובנת מאליה). לכן בשפת היומיום קשה מאד לאתר כשל נטורליסטי, כי הניסוח לא תמיד מדויק. מכנים זאת 'השלמת אנתיממות'.
אחרי שהשלמת את ההנחה החסרה בטיעון, יש לך טיעון רגיל ותקף. כעת אתה יכול כמובן לתהות מדוע הנחה זו או אחרת נכונה, וכמובן גם לא לקבל אותה. אבל אתה לא יכול לצפות מאדם שיצדיק את כל הנחותיו. הצדקה כזאת בעצמה תהיה מבוססת על הנחות, ותוכל לדרוש הצדקה גם עבורן ואין לדבר סוף.
כשיש מחלוקת בין שתי תפיסות שמבוססות על הנחות שונות, עליך להחליט איזו מההנחות נראית לך אבל הטענה שבגלל שיש כאן מחלוקת לכן אף אחד אינו מבוסס וכל אחד צריך להצדיק את עמדתו היא חוסר הבנה. כאמור, כל עמדה מבוססת על הנחות כלשהן, ומחלוקת בד"כ תישאר מחלוקת על הנחות יסוד.

אז השאלה בעיקרה היא למה (עד כמה שהבנתי) הרב לא בחר את הנחות היסוד של הבודהיזם אלא את של המערב.

כי זה נשמע לי סביר יותר.

האמת נראה לי שהגופים בעולם הם רציפים ולא עשויים מדבר בדיד, וכשאני עוצם את העיניים נראה שכל היקום נעלם.
יש סיבה לוגית לבחור דווקא בדרך של המערב?