בחירה חופשית ודטרמיניזם – על מאמר בעקבות המשנה בסוף מנחות

שלום.

בעיניי זהו דרוש שנטפל לדפי התלמוד כדי להציג סוגיה כללית שלא באמת קשורה אליהם.

שאלת הבחירה ידועה ולא ראיתי שם חידושים לגביה. הקשר לתלמוד לא באמת קיים. כשיש דרישה לכוונה של האדם זה לא נוגע לדטרמיניזם יותר מהרבה דרישות אחרות. מעבר לזה, יכול הדטרמיניסט לטעון שהכוונות שלנו אינן חופשיות אבל גם הוא לא מכחיש שיש ממד של כוונות אצל האדם (אינטנציונליות). אז מה הקשר לבחירה? ובכלל, זה קשור יותר למטריאליזם מאשר לדטרמיניזם, וגם שם לדעתי הקשר חלש למדיי.

הכותב היה יכול להיתלות בתחילת שתי המסכתות עיקריות (זבחים ומנחות) שעוסקות בכוונות לשמה בקרבן. גם שם מדברים על האינטנציונליות, עוד הרבה יותר מאשר אמירה פסאודו אגדית של "ובלבד שיכוון ליבו לשמים". ובפרט ריח וניחוח שמוזכרים כאן הם משנה במנחות (מו כמדומני): "לשם שישה דברים הזבח נזבח… לשם ריח, לשם ניחוח…").

ומה עם אינו מתכוון, ומתעסק, ומצוות צריכות כוונה ועוד מיליוני סוגיות שמניחות אינטנציונליות, שכולן יכולות לקבל הסבר (בעיניי לא משכנע) גם בפריימוורק דטרמיניסטי. ומה עם פסוקי התורה עצמם: "ראה אני נותן לפניכם היום… ובחרת בחיים"?