בנוגע לטור 298 (מעורבות אלוקית)

הרב טוען שה' עזב את הארץ, ושזה סביר פרשנית בגלל תהליך ההתנתקות הכללי של ה' מהעולם, שמתבטא בנבואה ובניסים גלויים.          א. טענה זו יכולה להסביר את סיפורי התורה שמדברים על השגחה, אך לא טענה מפורשת של התורה שיש השגחה. כשהתורה כותבת לנו שה' משגיח, היא מתכוונת לתמיד, בדיוק כמו ששמירת שבת היא מצווה נצחית. לא אמור להיות חילוק בין ציוויים לטענות מציאותיות. ולכן, אם התורה כותבת את "והיה אם שמוע" או גם את "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני" (והיו נשיכם אלמנות וכו'), היא מבטיחה לנו שיש השגחה, ולתמיד.
ב. לגבי פרשנויות אלגוריות לטענות השגחה במקרא, לי נדמה שפרשנות מסוג זה תיתכן רק בסיפורים היסטוריים, כגון בריאת העולם, כיוון שהטענה הבסיסית היא שהתורה לא באה ללמדנו היסטוריה אלא מוסר ומצוות, ולכן סיפורי היסטוריה ניתנים לפירוש אלגורי. טענות תיאולוגיות, לעומת זאת, אינן ניתנות לפירוש זה, שכן הן חלק ממטרות התורה. זה יהיה כמו להסביר ציווי הלכתי כאלגוריה, או בכלל להסביר את הקורבנות כאלגוריה לצורך בהקרבה ולא בשחיטת בהמות ממש. ולגבי פירוש אלגורי למושגי האנשת אלוקים, כגון "וירח ה'", נדמה לי שאין מה להשוות בין השניים: ראשית, כי במקרה זה הדבר מתחייב מהתנגשות עם פסוקים מפורשים ("כי לא ראיתם כל תמונה", ואתחנן), ושנית כי שם אין מדובר באלגוריה העוקרת את הדבר ממשמעו, אלא רק בהסבר שמדובר בהשאלת מושגים: ה' לא באמת מריח, אך מבחינתנו הוא כן מריח. (בנוסף, אני חושד שהיה לרמב"ם מסורת בזה)
תודה