בנות ובנים – הילכו שניהם יחדיו?

שלום הרב. 
אני תלמיד בישיבה דת"ל (אותה אחת בה אתה התחלת את דרכך, אגב). עם פתיחת בין הזמנים שלשום, עלה מחדש ספק שמטריד אותי כבר תקופה ארוכה: מה אמור להיות יחסי לבנות המין השני? אני אחלק את השאלה שלי לכמה חלקים:
א. האם בכלל יש מקום לקשר עם בנות? האם יש מקום לחלק בין שלבים שונים בחיים (בין אם שלי ובין אם שלהן)? ברור לי שניתוק טוטאלי הוא לא אופציה טובה במיוחד, וגם פריצות מוחלטת היא מן הסתם בעייתית; אבל מה לגבי קשר רגשי עמוק, עם הקפדה כמובן על גבולות הלכתיים (בהנחה שהם לא כוללים משהו שנוגד קשר שכזה)?
ב. עם חלקן, הקשר שלי סובב סביב לימוד תורה. עם אחת אני לומד דף יומי כבר למעלה משלוש שנים (היא תלמידת חכמים אמיתית, והחברותא הכי טובה שיש לי, בפער, כולל חברותות מהישיבה), ועם אחרת אני לומד קדושין בקצב איטי יותר. האם זה בעייתי מבחינה הלכתית, או אחרת? או אולי דוקא מוצדק יותר מ'סתם קשר'? [החברותות טלפוניות, כך שאין חשש לייחוד וכדו'; אני חושש בעיקר לקירוב דעת בעייתי.]
ואולי צריך לחלק בין ללמוד קדושין ובין ללמוד ירושלמי דמאי או הלכות פסולי המוקדשין, נניח?
ג. בתחילת זמן חורף, פנתה אלי מישהי ואמרה שאני מוצא חן בעיניה. הבהרתי לה בעדינות שאני לא מעוניין; אבל המקרה גרם לי לתהות לגבי מערכת יחסים זוגית באופן עקרוני. ברור לי שחתונה לא רלוונטית (לא מבחינת בשלות או משהו כזה, פשוט פרקטית, אם אני מתכוון לחתום על כתובה כדאי שיהיה לי איך לזון את אשתי) לפחות בשנתיים הקרובות –  האם הגיוני להכנס למערכת יחסים מתוך ידיעה שעליה לחכות זמן כ"כ ממושך? אולי עדיף פשוט להמתין עם כל העסק הזה עד שלב מאוחר יותר? (בהנחה שיש מישהי רלוונטית ויש בינינו רגשות הדדיים)
 
יכול להיות שאין הכרעה הלכתית ברורה, ובמצב כזה אשמח לשמוע את דעתך האישית והעקרונית. תודה רבה רבה מראש.