בקעה ושתי קופות

שבוע טוב הרב,
במסכת פסחים ט: מופיעה סדרה של ספקות בעניין בדיקת חמץ. הספק השני שמופיע הוא:
שני ציבורין, אחד של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים, אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ואתו שני עכברים אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ, ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל – היינו שתי קופות. דתנן: שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין, אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו – מותרין, שאני אומר: חולין לתוך חולין נפלו, ותרומה לתוך תרומה נפלה.
והספק הרביעי שמופיע הוא:
ספק על ספק לא על – היינו בקעה, ובפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן. דתנן: הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית, ואמר אחד: הלכתי במקום הלז, ואיני יודע אם נכנסתי באותה שדה ואם לא נכנסתי. רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין. שהיה רבי אליעזר אומר: ספק ביאה – טהור, ספק מגע טומאה – טמא.
שאלתי מה ההבדל בין שני סוגי הספקות, הרי בסופו של דבר גם במקרה השני יש לנו ספק אם על או לא (ולכן לדמות זאת לבקעה), וגם במקרה הרביעי ניתן לתלות לקולא כמו בשתי קופות ולהגיד "שאני אומר עכבר לא על" (גם לגעת חכמים).
בברכה,