בריסק – פרשנות?

שלום הרב. 
בישיבה שלי לומדים למדנות 'בריסקאית', ולאחרונה אני חש שנואשתי מהשיטה (לא רק בריסק – שיטות הפשטה והמשגה אנליטיות ככלל). אני רואה איך מגיעים לסוגיה עם ארבע סברות א־פריורי ורק מחפשים ראשונים שיהיה אפשר לדחוק בלשונם את הסברות הללו – וכמעט משתגע. אין רגישות טקסטואלית, לשונית, היסטורית… מבחינת הר"מ שלי אין שום הבדל מהותי בין תוס' לתבואות שור (עכשיו לומדים חולין) לש"ך; בין סוגיה בגמרא להלכה ברמב"ם לשו"ת של הנוב"י. אין ספק שמשחק החקירעס הוא משחק מהנה (והיו בסוף זמן חורף כמה שבועות שבהם הגעתי לרמה טובה מאוד בהלכי המחשבה האלו, ולפני שצצו אצלי ניצני הכפירה – שבהם ממש שאבתי סיפוק מכל סדר בוקר), אבל קשה לי לראות בו פרשנות לגיטימית. 
בקיצור, אשמח אם הרב יוכל להסביר:

1. א. בתור 'חסיד' יחסי של שיטת בריסק, האם הרב חושב שמדובר במתודה פרשנית לגיטימית? (בעיקר לתלמוד; אולי לרבדים מאוחרים יותר בתושבע"פ זה תקף)
   ב. אם זו לא מתודה פרשנית, אז מה אנחנו בכלל עושים פה, ומה הטעם לעסוק בזה? הנאה זה נחמד, אבל אם כך אפשר באותה מידה לשחק כדורסל, או להתחיל תואר שני…
2. אולי זה הסימן "לעזוב את פונוביץ' ולעבור לסלבודקה"?
3. שאלה קצת גדולה, אבל:
   א. מה המקום של סובייקטיביות (ואולי, אינטר־סובייקטיביות) בפרשנות הלכתית? בסוף, ברור שיש השפעות היסטוריות (ואחרות) על פרשנות, אדם הוא תבנית נוף מולדתו וכו'. 
   ב. עד כמה הבעיות האלו מקבילות לבעיות קלאסיות בהרמנויטיקה בכלל?