ברכה לפני נטילה

אני רושם פלפול כיוון שנראה שמנסים להצדיק את המנהג עד כדי לנהוג שאסור לנהוג אחרת. (לשון המשנה הברורה היא "אין מוחים בידו" נשמע כאילו זה דבר חמור). אתה רושם שעדיף לנהוג כך אך בכלל לא ברור מאין להסיק זאת.
הרמבם פוסק
"העושה מצוה ולא בֵּרך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת, מברך אחר עשייה. ואם דבר שעבר הוא, אינו מברך. כיצד? הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה, ולא ברך תחילה, חוזר ומברך אחר שנתעטף 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית', וכן מברך אחר שלבש תפילין 'להניח תפילין', ואחר שישב בסוכה 'לישב בסוכה' [משמע מדברי רבנו שאינו צריך לעמוד ולברך ולשבת, אלא מברך והוא יושב, וכמו שאינו צריך להסיר את הטלית או לחלוץ את התפילין כדי לברך וללבשם מחדש, אלא מברך והם עליו], וכן כל כיו"ב"

וכן שאבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'. וכן אם כיסה הדם בלא ברכה, או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא ברך, אינו חוזר ומברך אחר עשייה, וכן כל כיוצא בזה".
משמע שייתכן שליטול ואז לברך גורם לעבירה דאורייתא של נשיאת שם השם לשווא.
האם כשיש טעם שנראה שאסור לברך אחרי נטילה מול סברה שייתכן שעדיף ידיים נקיות, לא מחויבים לנהוג דווקא לפי הרמבם?

כפי שכתבתי, אם יש שיטה שהעסקניות של הידיים מעכבת, זה לא נשמע נכון. אבל זה לא אומר שיש לנהוג כרמב"ם.

איך מכריעים כפי יש לנהוג, במקרה כזה?
יש איזה קריטריון או כל אחד כפי סברת דעתו?

במקום שהלכה רופפת בידך, הלוך אחר המנהג.