ברכות יג.

מסתבר שהוא לא עשה את הפעולה הציבורית אבל יצא ידי ק"ש. שם מדובר על כהנים שמברכים.

כפי שהסברתי בכמה מקומות, ישנו הבדל תהומי בין מצווה שמוטלת על היחיד ורק נדרש לעשותה בנוכחות עשרה (כמו קריאת מגילה לדעת הרמב"ן), לבין מצווה שבה הנמען המצווה הוא ה"ציבור" כישות קולקטיבית (כמו מצוות הקהל או קריאת התורה).

קריאת שמע, ביסודה, היא חובה אישית המוטלת על כל יחיד ויחיד. לגבי הברכות שלפניה ולאחריה, לדעתי אין בברכות קריאת שמע מעמד כלשהו של "שליח ציבור" במובן המהותי של המילה; הרי אומרים את הברכות הללו גם ביחידות, ומה שקוראים אותן יחד בבית הכנסת הוא רק משום מעלה של "ברוב עם הדרת מלך".

לעומת זאת, המקרה שעליו מדברת הגמרא בברכות יב ע"א ("אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והם בירכו…") עוסק בכהנים במקדש. עבודת הכהנים במקדש אינה אוסף של אנשים פרטיים שמתפללים יחד, אלא עבודה ציבורית מובהקת (קורבן ציבור), שבה הכהן מייצג את כלל ישראל. במעמד ציבורי-קולקטיבי רשמי כזה, שבו הציבור כישות הוא הפועל, ייתכן שסדר הברכות והמסגרת הפורמלית הם חלק מהותי מהמעמד ולכן הם מעכבים.

לכן, לדעתי, התשובה לשאלתך היא שלילית. אם אתה קורא קריאת שמע ללא הברכות, העובדה שיש לידך עוד תשעה אנשים (מניין) לא הופכת לפתע את הקריאה הפרטית שלך ל"מעמד ציבורי" מהסוג הקיים במקדש, שבו הברכות מעכבות. אתה כיחיד קיימת את חובת קריאת שמע גם ללא הברכות (שיסודן מתקנת חכמים או שהן ברכות השבח), והימצאותך פיזית ליד אנשים אחרים לא פוסלת את המצווה שעשית ואינה גורמת לכך שלא תצא ידי חובה.