גדר המנחת חינוך במצוות פו"ר

אני אכן מדבר פה על חשבון הלכתי. אם ישנה מצות עשה שיהיו לאדם כל רגע בנים לא יועילו שיקולים חוץ הלכתיים (אלה לא דקדוקים אלא הלכה דאורייתא ממש).
אמנם לא מצאנו מישהו שחייב להתחתן בגיל 13, ומשמע שאין כל רגע ורגע מצווה, אך בדיוק על כך נסובה שאלתי, כי המנחת חינוך כותב בפירוש שאם מתו – כן קיים את המצווה למפרע (אלא שחייב בה שוב), משמע שחייב כל רגע ורגע במצווה והדרא קושיא לדוכתה.

נראה לי שלא הובנתי. טול כדוגמה את מצוות תלמוד תורה. היא מחייבת בכל רגע, ובכל זאת כתבו הפוסקים שיש שיקולי שכל ישר שפוטרים אותנו ממנה בזמן זה או אחר. כשרוצים לנוח, לאכול, ליהנות קצת, וכדומה. דווקא במצוות תמידיות יש מקום לשיקולים כלליים רחבים כאלה.

בעצם איך הרב מבין את הגדר של פו"ר? גדר של מצווה קיומית במשך כל החיים שיהיו לאדם בנים (ולכן מותר לדחותה) וגדר של מצווה חיובית שבזמן שאדם נפטר יהיו לו בנים (ולכן אדם שנפטר ללא בנים ביטל עשה חיובי, כמו מי שלא בירך ברכת המזון)?
בלי קומבינציה שכזו אני לא מבין איך הרב פוטר את הבעיה לאור זאת שהמנחת חינוך כותב שבהיו לו ומתו קיים עד עכשיו את המצווה (ולא כדבריך שהתברר למפרע שלא קיים).

מהמנ"ח שהבאת עולה שבכל רגע יש דין שיהיו לו בנים (לי אישית זה מאד מוזר, ואכ"מ). ועדיין מכיון שהמצווה היא על כל הרגעים יש מקום לשיקולי שכל ישר. הבאתי כדוגמה את מצוות תלמוד תורה שגם היא חלה בכל רגע, ועדיין שיקולי שכל ישר אומרים שיש רגעים שבהם לגיטימי לא לעשות זאת. הוא הדין לפו"ר. כשיש שיקולי שכל ישר לדחות זאת אפשר לעשות כן. הפירוש הפורמליסטי של "חיוב כל רגע" כלשונו אינו נכון. חשוב שיהיו לאדם בנים בכל עת (לפי המנ"ח), אבל ברגעים שהשכל הישר אומר שאפשר לדחות – אפשר.

יפה. האין זה נקרא מצווה קיומית?
אגב, האם מצוות ת"ת היא קיומית?

ממש לא. אני מדבר על מצווה חיובית (אם כי לגבי ת"ת יש לדון, לפחות במישור דאורייתא), ועדיין יש מקום לשיקולי שכל ישר. דווקא מצוות שמחייבות בכל רגע, הן מצוות מסגרת, ולכן הן סובלות חלוקת זמן שמבוססת על שיקולי שכל ישר.

אז בעצם זו מצווה חיובית (לגבי התוצאה הסופית שיהיו לאדם בנים), שזמנה קיומי? (ולכן מועילים שיקולים חוץ הלכתיים [רק] לגבי הזמן).
יש לרב הגדרה טובה יותר כיצד על אף החיביות שבמצווה נשאר מקום לשכל ישר לגבי הזמן?

אני חושב שהחיפוש אחרי הגדרה הוא עצמו בעייתי. כשדיברתי על שיקולי שכל ישר התכוונתי בדיוק לזה שיש דברים שלא נכנסים להגדרה הפורמלית אבל ברור שהם נכונים.
לכן הבאתי כדוגמה את מצוות תלמוד תורה. המצווה היא ללמוד כל הזמן, ונניח לצורך הדיון שהיא חיובית ולא קיומית. לכאורה מכאן עולה שאין לעשות שום דבר אחר, אלא אולי מצווה עוברת. אסור לנוח (אלא אם זה מועיל ללימוד) או לאכול מעבר למה שצריך ומעבר לזמן שצריך וכן הלאה. מאידך, הרבה פוסקים כתבו שאפשר לחיות כמו שאדם נורמלי חי, ולא משמע שצריך לבחון כל דקה של מנוחה או קריאת ספר האם זה מועיל ללימוד או לא. אלא אם כך נוהג אדם סביר אז זה בסדר. החיוב ללמוד "כל הזמן" מתפרש: כל הזמן שאדם סביר אמור להקדיש ללימוד ולא כל הזמן ממש כפשוטו.
הצעתי שגם כאן ההגדרה היא דומה. אמנם יש חיוב לפרות ולרבות, אבל שיקולי שכל ישר ואדם סביר אומרים שלא נכון להינשא ולהיות הורה לפני גיל עשרים, ולכן אין להינשא בגיל בר מצווה כפי שהיה מתחייב מההגדרה הפורמלית. ניתן להגדיר (אם אתה רוצה הגדרות), שהחיוב הוא בכל זמן שסביר להיות נשוי ו/או להיות הורה.