גיוס ת"ח

האם הרב יכל לענות לדבריו של הרב משאש ה\"עונה\" לחלק מהוכחות הרב ב649.הוא מחלק בין מלחמה לסתם שמירה{לא ככ הבנתי},ומעמיד את המקרים ששבט לוי יוצא למלחמה :רק כשאין מספיק חיילים או כהן מתנדב או חלל.וכן מוכיח מהרב קוק שרק כשיש מלחמה של כלל ישראל שבט לוי יוצא.ואת הרמב\"ם בהלכות שמיטה כשיש מספיק חייליםתודה רבהשו\"ת שמ\"ש ומגן חלק ג יורה דעה סימן כתשובה להשגה – גיוס בגי הישיבותראה ראיתי בהירחון הנכבד אור תורה כסלו תשנ\"ה סי\' ל\"ב, מה שהשיג עלי הרב יואל פרידמן שליט\"א. על מה שדנתי באור תורה אלול תשנ\"ד. לפטור התלמידי חכמים משמירת הישובים ע\"פ חק הגנה לישובים. והקשה עלי דזה דוקא נאמר בשאר שמירות שאין בהם פקוח נפש. אבל ברוב הישובים השמירה נובעת ממצב של פיקוח נפש ואביזרייהו דמלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר. החובה על כל אדם מישראל נובעת מחיוב התורה לא תעמוד על דם רעך. ובפקוח נפש הזריז הרי זה משובח וכו\'. ובמלחמת מצוה הכל יוצאין אפי\' חתן מחדרו וכלה מחופתה, רמב\"ם הל\' מלכים פ\"ו ה\"ד. ולא הוזכר בשום מקום שת\"ח פטורים ממלחמת מצוה וכו\' עכל\"ה.ולפקו\"ד אין שום דמיון בנד\"ד למלחמת מצוה של חתן וכלה, דשם איירי דהאויבים עומדים מצד א\', והישראלים מצד א\'. בזה הוא דאמרו דגם חתן מחופתו חובתו לבא להשתתף במלחמה. אבל בנד\"ד אין שום מלחמה ושום אויב עומד. רק שמירה הנעשית על ידי יחידים, מספק אולי יבא איזה מחבל וכיוצא, והשומר יזעיק לאנשי צבא או משטרה שיבואו תיכף ומיד. והראיה שמיום שהתחילו לעשות שמירה לא בא שום אחד, ורק מהיות טוב אפי\' על ס\"ס, מעמידים שומר או שנים. וא\"כ למה צריך הת\"ח שיעבוד בזה ויתבטל מתורתו במקום שאין צריכים לו. וסייעתא לזה ממה שהביא המשיג עצמו מקונטריס גיוס בני הישיבות וזל\"ה. ואם אמרו על נטירותא של בנין חומה וכיו\"ב ובזמנים רגילים במטרת שמירה מפני שונאים העלולים לבא (ראה רש\"י בב\"מ ק\"ח ע\"א) מה זה ענין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצוה ע\"כ. מוכח מדבריו להדיא דשמירה מפני שונאים העלולים לבא, פטורים הת\"ח. והיינו כמו שכתבתי שיש חילוק בין זה למלחמת מצוה.גם דברי מר\"ן הגרא\"י קוק הכהן זצ\"ל, שהביא המשיג מסכימים לדברי וזל\"ה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה מחוייבים גם הם לצאת, ומלחמה של כלל ישראל, זאת היא ג\"כ עבודת ה\' וכו\' עכל\"ה. מוכח דכשאין כל ישראל רק שמירה בעלמא הנעשית במתי מעט, אין זה בכלל מלחמת מצוה ות\"ח פטורים.ובזה נדחה גם הראיה שהביא מסוטה דף מ\"ג, והרמב\"ם הלכות מלכים פרק ז\' הלכה ז\', שכהן שהחזיר גרושתו ואלמנה לכה\"ג חוזרים ממערכות המלחמה, שנמצא שהם משתתפים בה. דגם זה אינו דמה ענין מערכות המלחמה לשמירה בעלמא על ספק ספיקא, ויתקיים העולם בשאר.ודעדיפא מזה נראה לי, דגם חתן מחדרו וכו\' דחייבים במלחמת מצוה, וה\"ה לת\"ח, דוקא אם אין להם מספיק חיילים לעמוד במלחמה, והם צריכים לחתן וכלה ולתלמידי חכמים. אבל אם יש די מספיק לעמוד בקשרי המלחמה, גם במלחמת מצוה, החתן והת\"ח אין יוצאים.וכן כתב הפרישה ביו\"ד סי\' רנ\"א. לתרץ דברי רב יוסף במסכת מגילה דף ט\"ז ע\"ב. גדול התלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. עם דברי הרא\"ש בתשו\' כלל ו\' תשובה ב\'. שהביא הטור שם דהצלת נפשות קודם לת\"ת. דרב יוסף איירי במקום שיש אחרים להציל נפשות, ולכן אף על פי שמצוה גדולה להציל נפשות, מ\"מ ת\"ת קודם ע\"כ. וגם בפרישה סי\' רמ\"ו אות מ\"א כתב כן, ומביא ראיה מדברי הרמב\"ם הלכות ת\"ת פ\"ג ה\"ד, והש\"ע יו\"ד סי\' רמ\"ז סי\"ח. ת\"ת שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה שתעשה ע\"י אחרים לא יפסיק מתלמודו. ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו ע\"כ. וסובר הפרישה דבכלל זה גם הצלת נפשות. והביא דבריו ג\"כ הרב אברהם שרמן, בתחומין חלק ז\' בדף 337 ע\"ש.ועל פי דברי הפרישה הנ\"ל, יש ליישב גם דברי הרמב\"ם סוף הלכות שמטה ויובל, שכתב על בני לוי שהובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין וכו\' ולא שבט לוי בלבד, אלא ה\"ה בני תורה וכו\'. עכל\"ה. וכיצד יתיישב זה עם מ\"ש בסוטה מ\"ד ע\"ב, בד\"א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפי\' חתן מחדרו וכלה מחופתה. ופסקה הרמב\"ם הלכות מלכים פ\"ז ה\"ד. ועל פי הנ\"ל מיושב. דבמסכת סוטה איירי דאין שיעור מספיק של חיילים לעשות מלחמה, ואז יוצאין גם חתן מחדרו, וה\"ה לת\"ח, ובהל\' שמטה איירי ביש שיעור מספיק, דאזי פטור הת\"ח וגם חתן וכלה.ובזה מיושב קושית הרב ד\"ר אהרן ליכטנשטיין שם דף 327. מה שהקשה מחתן מחדרו וכו\'. דלא קשה מידי וכמ\"ש. גם מה שהקשה מגמ\' מפורשת קדושין כ\"א דדנה בהיתר יפת תואר לכה\"ג. יש לומר דאיירי בנתנדב ללכת אף על פי שהוא פטור. וכן ראיתי בספר התורה והמדינה קובץ ה – ו, שתירץ כן, או יש לומר דאיירי בכהן בעל מום או בעל עבירות שנפסל מעבודת הקדש. או י\"ל דלא היה די מספיק חיילים, והוצרכו לכהן וחתן ות\"ח וכו\' וכמ\"ש.גם מה שהקשה עוד שם, האם אברך ישיבה, יכול לטעון שפרק מעל צוארו עול חשבונות הרבים וכו\'. על זה יש להשיב. דאברכים של כולל שלוקחים ד\' מאות דולר בחדש להחיות אשה, ובנים וחיים לחם צר ומים לחץ כדי ללמוד תורה כל היום כולו עם השגחה מעליא שלא יבטלו אף רגע. ודאי דיש לומר עליהם שפרקו מעל צוארם עול חשבונות הרבים. וכבר אמרו רבותינו, אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וכך היא עבודת בני הישיבות. ובלא\"ה אי אפשר להם לעשות שום דבר אחר נוסף על הישיבה. דאם יהיה נודע הדבר, יתפשו אותם ללכת לצבא.וכל מה שכתבנו הוא על פי דברי הקרן אורה על מסכת סוטה סופ\"ח שכתב על דברי הרמב\"ם במלחמת מצוה, יוצאין אפי\' חתן מחדרו. דה\"ה ת\"ח צריכים להתבטל מלימודם ע\"ש דמשוה דין ת\"ת לחתן מחדרו ע\"ש. הבי\"ד הרב אברהם שרמן בתחומין דף 338, וכמו שכן נר\' מדברי הפרישה הנז\"ל, דת\"ת עצמו אם אין חיילין מספיקין, גם ת\"ח חייב להתבטל מלימודו, וכמו שתירצתי לדעת הרמב\"ם ג\"כ לעיל.אמנם יש מקום ריוח והצלה ממקום אחר, לתרץ דברי הרמב\"ם הנ\"ל. באופן אחר. היפך הקרן אורה והפרישה. והוא דשבט לוי וה\"ה ת\"ח, פטורים לצאת אפי\' למלחמת מצוה. ודוקא חתן מחדרו וכלה מחופתה אמרו ולא ת\"ח. ובכל מלחמת ל\"א מלכים שעשה יהושע לא מצינו לשבט לוי שנשתתף במלחמה. וכ\"כ בספר התורה והמדינה קובץ ה – ו דף מ\"ח ע\"ש.והיסוד לזה הוא ע\"פ מ\"ש בנדרים ל\"ב ע\"א. אמר ר\' אבהו אמר ר\' אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ע\"ה ונשתעבדו בניו למצרים רד\"ו שנה מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו ע\"כ. הרי דאין רשות לעשות מלחמה בת\"ח. וא\"כ יש לתרץ דברי הרמב\"ם בפשיטות. דאע\"ג שיוצא אפי\' חתן מחופתו. עכ\"ז שבט לוי וה\"ה ת\"ח שתורתם אומנותם אין יוצאים לגמרי.ואף למה שראיתי להרב ד\"ר אהרן ליכטנשיין שם דף 327 שהביא דברי הש\"ס הנ\"ל. ועוד הביא מש\"ס דסוטה דף יו\"ד, כיוצא בזה מה שנאמר באסא, מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת\"ח, ושם איירי לבניה אזרחית ללא קשר לצבא. וכתב דמזה משמע דלאו מטעם דהכריחם לצבא, אלא מטעם ההשפלה שבשירות כפוי. וכמשמעות לשון אנגריא. וגם באברהם אבינו העונש על וירק את חניכיו, רק מטעם כפיה והשפלה. לא מטעם צבא ע\"ש. אמנם בזה לא יתורץ מה שהוציא אברהם את חניכיו לצבא אפי\' בשירות כפוי. ולמה יענש. והלא הדין כך הוא דמוציאין גם ת\"ח כמו חתן מחדרו אפי\' ע\"י כפיה. אלא ודאי מזה מוכח דאין ראוי להוציא ת\"ח למלחמה. והראיה מאסא, הוסיפה, דאפי\' שלא למלחמה רק לבניה אזרחית שאין בה סכנה אין מוציאין לת\"ח. ובשביל זה נענש אסא. והרואה יראה דהרב הנז\' ידע בחולשת הראיה והדחיה שדחה. וסיים וז\"ל ובכן לכל היותר. גמרא זו משמשת יסוד להתנגדות גיוס בני תורה ע\"י מערכת הבטחון. ואין היא מספקת שום הצדקה לכך שהם מצדם אינם מתנדבים עכ\"ל. מוכח דגם הוא מודה דאין להכריח תלמידי חכמים לצאת לצבא.ועל הכל הבסיס העיקרי והטעם הנכון לזה לחלק בין ת\"ח לחתן מחדרו, הוא על פי תירוץ הדרישה שם סי\' רנ\"א אות ה\' לתרץ דברי רב יוסף. גדול ת\"ת מהצלת נפשות. עם משז\"ל דפיקוח נפש דוחה כל התורה דוחי בהם אמר רחמנא. דדברי רב יוסף איירי בענין שאין יכול לקיים שתיהם, אזי ת\"ת קודם. ודברי הרא\"ש איירי שיכולים לתת להגמון, וישאר לסיפוק ת\"ת אלא שלא יהיה בריוח. ובענין זה אמר דהצלת נפשות הוא קודם. ועי\' בפרישה שפירשתי בענין אחר עכ\"ל. ולכאורה הדברים תמוהים. דהלא פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה. וכ\"כ הט\"ז שדברי הדרישה תמוהים. ועוד הוסיף הרב אברהם שרמן שם דף 343. להקשות על הדרישה. דהיאך אי אפשר לקיים שתיהם. והלא יכול לפסוק מתלמודו ויעסוק בהצלת נפשות ויחזור לתלמודו. ושוב מצא הרב שרמן ליישב דברי הדרישה ע\"פ דברי הגרש\"ז בעל התניא בחלק יו\"ד הל\' ת\"ת פרק ג\' בקונטרס אחרון אות א\'. שיש מצבים בהם כחה של מצות ת\"ת גדול ממצוה אחרת. אף שהעיסוק בתורה גורם לבטולה של אותה מצוה. והביא ראיות לדבריו מדברי הרמב\"ם הל\' פו\"ר. והענין ארוך שם בתחומין 344 והלאה. וכללות דבריו הוא. שאם באופן שיעסוק במצוה אחרת. לא רק שיפגע בלימודו לזמן ויחזור. אלא עלול לפגוע בלימוד התורה לכל הזמן ויניח עסק התורה לגמרי כל ימיו. בזה תלמוד תורה גדול מהמצוה אף שתתבטל לגמרי עש\"ב וברוחב.ומזה הסיק הרב שרמן מסקנא טובה באמת, בדף 348 והלאה. בענין גיוס בני הישיבות. שעזיבת בית המדרש לתקופה ממושכת. שרובה מורכבת מאורח חיים והשקפת עולם שונה. ואף סותרת לאורח חייו והשקפת עולמו של שומר תורה ומצות. נסיבות אלו אינם עזיבה והפסקה זמנית. אלא קיים חשש רציני וסביר שכתוצאה מכך יעקר לגמרי מתורתו ולימודו, ולעתים גם מאמונתו והכרתו בקוב\"ה ומצותיו. וכן מדוקדק מדברי הרמב\"ם הלכות ת\"ת פרק ג\' ה\"ד. אם אפשר למצוה להעשות ע\"י אחרים לא יפסיק מלימודו. ואם לאו יעשה המצוה \"ויחזור לתלמודו\", זה מורה דדוקא במקום שיחזור לתלמודו אח\"כ. אבל באופן שיש חשש שעשיית המצוה, תגרום לו לעזיבת התורה לגמרי שלא יחזור לתלמודו. לא נאמרה הלכה זו. עש\"ב.והוסיף הרב שרמן וז\"ל, א\"כ במצב שאנו יודעים שההתגייסות לצבא גורמת בפועל לבטול תורה דרבים מאד מצעירי ישראל. [קביעה זו מבוססת על שירותי כרב צבאי בצה\"ל שנים רבות ומשנים רבות קודם לכן] ולעתים גם עקירת האמונה בה\'. אין מקום לומר שמצוה אחת בתורה תהיה חשובה ככל שתהיה. תגרום לביטול עיקר מצות ת\"ת ידיעת ושמירת מצותיה, שהרי אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ע\"כ דבריו הנחמדים והאמיתיים, היוצאים מפי בעל הנסיון.ועוד הוסיף, שהיום המצב בימינו קיים ומקובל על דעת גורמי צבא ושרי הבטחון שלא להביא בני הישיבות לצבא, גם מטעם חולשתם וכיוצא, ויתקיים העולם בשאר, שהצלת נפשות נעשית ויכולה היא להעשות ע\"י אחרים. וכתירוץ הפרישה ג\"כ. [וע\' ג\"כ בדף 343 דברים מפורשים יותר] באופן ששתי הדרכים של הפרישה והדרישה הם עקרונות ההלכה. ולאורם יש למצוא דרך להגשמת שני היעודים המרכזיים. הגנת עם ישראל בארצו. ועיצוב דמותו הרוחנית לאומית. עכ\"ל הזהב בקיצור גדול. ודברים אלו כתבם ג\"כ הרב זלמן ברוך מלמד בתשובתו שם דף 133 והלאה. והם דברים מצודקים. והכל מכירים בזה שכל מי שנכנס לצבא, מתערב בחילונים ועם הבנות, ועושה \"ותשליך\" מכל מה שלמד בישיבה. ומה יעשה הבן שלא יחטא. וע\"פ רוב עוזב את תורתו, ולא יחזור ללימודו. והם הדברים הנראים בחוש הראות. ואנו נשען על אבינו שבשמים. ונחזור בתשובה שלימה. ואזי יתקיים בנו ה\' ילחם לכם ואתם תחרישון.ותמהני מהרב המשיג. שהניח דברי אלהים חיים משני צנתרות הזהב, דברי אמת, והלך ליתלות בדברים דחוים. שהם בעצמם מודים במקצת שאין להכריח כלל בני הישיבות לצאת לצבא. והוא מתאמץ לקיים גיוס בני הישיבות. ואם החילונים ואנשי הצבא וגורמי הבטחון מודים דאין צורך בגיוס הישיבות. מה נענה אנן בני תורה בתרייהו. אין לנו אלא לשמוח במציאה גדולה לקיום התורה והישיבות.וכבר מילתי אמורה בענין השמירה בישובים, דלא נכנס כלל לענין מלחמה כלל. ודי בזה לחזק דברי. ואפיריין נמטייה להרב המשיג דעל ידו רווחא שמעתתא. ותול\"מ.החו\"פ בירושלים עיה\"ק בכסלו תשנ\"ה לפ\"ק.ע\"ה שלום משאש ס\"ט