גילוי עריות

גילוי עריות יכול להיות באופן מוסרי, אבל פרקטית קשה להמציא סיטואציה כזאת. ראשית, צריך למנוע היריון, כי הסיכוי לפגעים גנטיים חמורים גבוה מאוד (אולי יש פה שאלה פילוסופית קשה יותר משנדמה לי, אבל לי זה נראה שאסור להביא ילד בסטטיסטיקה כזאת) קשר של הורה עם ילד – ודאי מחוץ לדיון משלל סיבות, ביניהן אי יכולת לוודא שאין קשרי תלות או לחץ נפשי ופגיעה בדינמיקה עם הורה שילד זקוק לה.
עם אחים הבעיות הנ"ל ואחרות עדיין קיימות, כמובן במינון מופחת. אפשר גם לדון על פגיעה בבני משפחה אחרים שלא מעורבים בקשר, ואולי לטעון טענות חלשות יותר בדבר עצם קיום הטאבו והנורמה החברתית הנהוגה, ונגד פירוק ערכי משפחה מסורתיים (שזו טענה חלשה יותר, הרי יכלו לטעון – וטענו – את זה על הומוסקסואליות).
נ.ב. לגבי אימוץ ילדים, לא מופרך לטעון נגד, גם לגבי משפחות להט"ב (עם כל הכאב) כי לא דנים בטובת הזוג, אלא בטובת הילד. פעם, בעקבות איזה דיון, בדקתי מחקרים על ילדים במשפחות להט"ב ולא מצאתי מידע אמין לחלוטין. המחקרים שקראתי בוצעו ע״י ארגונים עם אג'נדות משני הצדדים ולא סיפקו סטנדרטים של מחקר מדעי. עכ"פ, על המשפחות המודרניות נטל ההוכחה, כי משרד הרווחה (שירות למען הילד) צריך למצוא הורים אידאליים ככל הניתן לילד (כמובן, אני לא טוען שהם לא אידאליים, אלא שאין אינפורמציה. אם היו הם מביאים ילד בדרך בטבע, ודאי שלא מוציאים אותו מידם, ופה נטל ההוכחה ההפוכה על הרשויות)