גילים ומוסר

שו"תקטגוריה: מוסרגילים ומוסר
דוד ש. שאל לפני 6 חודשים

אני שומע המון התייחסות לילדים ותינוקות שנטבחו או נחטפו שקובעים את ערכם, כביכול, גבוה ממבוגרים.
גם פה באתר, לאורך החודש העצוב, לא מפסיקים להתייחס לילדים ופעוטות כבעלי ערך גבוה יותר ממבוגרים.
כשכולם, אני בכללם, מגיבים ביתר אמפתיה לפעוטות, זה מובן ואפשר לתת לתופעה שלל הסברים פסיכולוגיים (תמימות, טוהר וכו') ולא שייך פה דיון על הנכונות האובייקטיבית של הרגשות – אנחנו לא חייבים להרגיש נכון – אם יראו למישהו תמונה של מחבל מת ויגידו שזהו אזרח ישראלי, יכמרו רחמיו…
אני מדבר על פעמים בהן מדברים על ה"ערך" או "מחיר" של תינוקות מול מבוגרים ולכולם ברור שתינוקות "שווים" יותר
בגדול, אני חושב שהדבר מופרך והעיסוק בסוגייה במטרה להגיע למסקנות אובייקטיביות הוא חסר סיכוי בשל המורכבות הרבה. לי קל יותר להביא טיעונים שנותנים ערך גבוה יותר דווקא למבוגרים, אבל טיעונים בעניין, מכל סוג, הם מדרון תלול. הרי אוכל לטעון שחייו של חכם שווים יותר משל טיפש או שאדם אם חברים רבים שווה יותר מאיש בודד.
(סתם אציין מעט מהצדדים: השאלות המרכזיות הבלתי פתירות לדעתי הן, כמות מול איכות וקיים מול פוטנציאל. ניתן לומר שפוטנציאל כלל לא מעניין אובייקטיבית, זה לא כאילו חסרים חיים על הפלנטה. מצד שני, "נו באמת".
לתינוק יש יותר כמות חיים לפניו אבל כמה חייו הם "חיים" – איכות – לעומת מבוגר שיש לו אישיות עצומה אינטראקציות אנושיות רבות מספור, ידע וכישורים שנרכשו, וונדליזם עצום לגדוע את חייו.. והטיעונים לכאן או לכאן אינסופיים)
אבל סופוש"ד המוסר כולו בוקע מאינטואיציה, אז אולי אפשר לומר שעצם האינטואיציה (שאין לי ספק שהיא לא סובייקט אישי או מערבי או ווטאבר) שמייקרת ילדים, הופכת את ערכם המוסרי לגבוה יותר?
או שבאמת הכל סתם סנטימנטים, ואין מי שיכריע מה ואם יש הבדלים בערכם.
מה דעתך?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 חודשים

כל החשבונות הללו אינם רלוונטיים. פשוט ילדים סובלים יותר והוריהם סובלים יותר בגלל היעדרם ולכן יש נטייה לשלם עבורם יותר.

דוד ש. הגיב לפני 6 חודשים

תודה.
בכללי, במוסר, איך אני מפריד בין אובייקט לסובייקט?
זאת אומרת, איך אני יודע אם לתת משקל לאינטואיציה המוסרית שלי למשל לגבי ערכם של תינוקות. האם בגלל שאני יכול לתת הסברים (מנגנון אבולוציוני להגן על צאצאים לדוגמא) זה לא ערך אובייקטיבי או שמא היא הנותנת וזה זה הוא המוסר

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

ראשית יש הבדל בין רגש לאינטואיציה. היחס לילדים הוא רגש ולא אינטואיציה. אחרי שמעלים את טיעוני הנגד נראה לי שלא נשאר מהאינטואיציה הזאת שום זכר.
הסברים אבולוציוניים לא מוכיחים כלום. לדוגמה, יש הסברים אבולוציוניים לאלטרואיזם, וזה לא אומר שאלטרואיזם אינו ערך. וכמובן שזו אינה זהות, כלומר זה שמדובר בתוצא אבולוציוני לא אומר שיש בזה ערך (גם היצר לדבר לשון הרע הוא תוצא אבולוציוני).

דוד ש. הגיב לפני 6 חודשים

יש כלל אצבע?
כי אני יכול להביא עוד המון דוגמאות שנמצאות על קו התפר בין אינטואיציה לרגש או דעה סובייקטיבית. לדוגמא, ה"אינטואיציה" שלי אומרת שבע"ח לא שווי ערך לבני אדם. איך אדע שזה אובייקט מוסרי? רבים טוענים שהם כן שווי ערך (יש שיגידו שיקרי ערך מבני אדם 🤐)
—רציתי לכתוב שהאינטואיציה של האמריקאים במאה ה18 הייתה ששחורים לא שווי ערך ללבנים. אבל תכף הבנתי שזה לא מאוד סביר, אלא שלא חסר רעות חולות בחברות בהיסטוריה, וסביר שהיה קל להתרגל לכח העבודה הנצרך הזה—

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

נכון. המקרה של ילדים הוא הטיה (הטעיה) רגשית ברורה. במקרים אחרים לפעמים יש אינטואיציות שגויות. אין מה לעשות, בני אדם לפעמים טועים. וגם אם אתן לך קריטריון, הוא עצמו יכול להיות מוטעה או להתיישם לא נכון. אל תחפש וודאויות כי לא תמצא.
רק אעיר שבסוגיות שציינת יש התקדמות עם ציר הזמן, וגם זה רמז לכך שיש כאן כיוון נכון שאנחנו לומדים יותר ויותר לגביו

דוד ש. הגיב לפני 6 חודשים

למרבה הפחד אני מרגיש קצת ליד פוסט פוזיטיביזם. מרגיש שאפיסטימולוגית יש חוסר וודאות אינהרנטי בכלל האינטואיציות הבסיסיות שלנו על העולם

השאר תגובה

Back to top button