דיווד יום והסיבתיות

שלום,
הרב מזכיר פעמים רבות שלא ניתן ללמוד את עיקרון הסיבתיות מהחושים. וממילא עקב כך טוען שהראיה האידאית שבנו היא זאת שמלמדת אותנו כן.
אומנם אני מסכים שלא ניתן ללמוד את עיקרון הסיבתיות מהחושים, אבל למה צריך בעקבות הבנה זאת להגיע למסקנה שעיני השכל הם אלו שמבחינים בכך? הרי הגיון פשוט וברור הוא זה שמנחה אותנו לקבל עיקרון פשוט זה; ע"י חישוב סטטיסטי פשוט.
למשל כאשר אנו רואים כדור א' שפוגע בכדור ב' ובעקבות כך כדור ב' זז קדימה. הטענה של דיווד יום היא שלא ניתן ללמוד שא' גרם לב'. כי אנו רואים רק קדימה זמנית בין האירועים, אך לא קשר מהותי של גרימה.
אבל אם נעשה ניסוי שיבדוק זאת. ונבחון את שתי ההיפותזות:

• כדור א' לא גרם לתזוזה של ב'.
• כדור א' גורם לתזוזה של כדור ב'.

בהינתן להיפותזה הראשונה הסיכוי שכדור ב' יזוז מאשר שיקרה משהו אחר (למשל ישאר במקום) שואף ל0. לעומת זאת בהינתן ההיפותזה השנייה הסיכוי שכדור ב' יזוז בעקבות א' שואף ל1.
בדקנו וגילנו שכדור ב' זז. אם כך הרבה יותר סביר לתלות שכדור א' גרם לו. והנה עיקרון הסיבתיות הוכח. מש"ל.
ראוי לזכור שאנו נתקלים בניסוי זה בכל רגע. וכל רגע עיקרון זה מתאמת אצלנו יותר ויותר.