דילמת אותיפרון

השאלה שאתה מעלה היא מצוינת, ואכן דנו בה לא מעט באתר, אך למעשה, נקודת ההנחה שלך לגבי עמדתי אינה מדויקת. אני באמת לא חושב שכל התרי"ג מצוות וכל הערכים ההלכתיים כפויים על הקב"ה. הטיעון שלי מוביל למסקנה שחלקם כפויים עליו, אך בהחלט ייתכן – וכך אני אכן סבור – שלא כולם.

כדי להבין זאת, נחזור לסיבה שבגללה הגעתי למסקנה שישנם ערכים דתיים שכפויים על הקב"ה. בטור 457 תיארתי שהטיעון נולד מתוך התבוננות בקונפליקטים שבין הלכה למוסר, כלומר במצוות שהן "אנטי-מוסריות" (כמו מחיית עמלק או דיני ממזרות). ההנחה היא שהקב"ה הוא טוב ורוצה שנהיה מוסריים. אם הערכים הדתיים היו מסורים לחלוטין לבחירתו החופשית והשרירותית, היינו מצפים שהוא יחוקק מערכת הלכתית שמתאימה למוסר ואינה מתנגשת איתו. העובדה שהקב"ה קבע חוקים הלכתיים שדורשים מאיתנו לשלם מחיר מוסרי כבד, מוכיחה שיש כאן אילוץ. כלומר, ישנו יעד דתי (מטפיזי) שיש צורך להשיג, והדרך היחידה להשיג אותו כפויה על הקב"ה. הוא אינו יכול להמציא דרך אחרת שלא תפגע במוסר, בדיוק כפי שהוא "כפוף" לחוקי הלוגיקה והמוסר ואינו יכול לשנותם.

עם זאת, כפי שאתה (וגם כמה מגיבים באתר) הערת בצדק, הטיעון הזה, ברמה הלוגית הנוקשה, חל בהכרח רק לגבי אותן מצוות והלכות שעומדות בסתירה למוסר. לגבי מצוות אחרות, שאינן מתנגשות עם המוסר או שהן "א-מוסריות" (ניטרליות מבחינה מוסרית), אין לנו הוכחה לוגית הכרחית שהן כפויות עליו. בהחלט ייתכן שבמקרים אלו הקב"ה בחר בהן מתוך כמה אפשרויות, מבלי שהיה אילוץ מוחלט שדווקא כך יהיה החוק. בתשובה מפורשת לאחד השואלים בנושא זה בדיוק, עניתי שאיני חושב שכל הערכים ההלכתיים כפויים עליו, אלא ככל הנראה רק אלו שמתנגשים חזיתית עם המוסר.

מעבר לכך, גם בתוך המצוות עצמן יש להבחין בין העיקרון הכללי של המצווה לבין הפרטים שלה. כפי שמסביר הרמב"ם במורה נבוכים, גם אם לעצם הציווי יש טעם וסיבה מהותית, הפרטים של המצווה הם פעמים רבות שרירותיים לחלוטין (מה שהרמב"ם מכנה "טבע האפשר"). העובדה שצריך להקריב כבש ולא איל, או שהכמות היא כזית ולא שיעור אחר, אינה כפויה על הקב"ה כעובדה מטפיזית נוקשה. כדי לייצר מערכת הלכתית או משפטית מתפקדת, הוא היה חייב למתוח קו איפשהו ולבחור בפרט מסוים, ולכן הבחירה בפרט הספציפי הזה ולא באחר היא החלטה שרירותית מצידו, ולא אילוץ מוחלט.