חדש באתר: מיכי-בוט. עוזר חכם המאומן על כתבי הרב מיכאל אברהם.

האם בחירה חופשית בכלל מוגדרת מושגית?

שו"תקטגוריה: פילוסופיההאם בחירה חופשית בכלל מוגדרת מושגית?
דביר שאל לפני 20 שעות

היי, צהריים טובים.
אני באמצע לקרוא את מדעי החופש, בדיוק סיימתי את החלק הפילוסופי והגעתי לחלק הפזיקלי (עם הכאוס וזה). ספר מעולה ממש, תודה.
יש לי שתי שאלות שמפריעות לי בינתיים, ואשמח אם תוכל להתייחס אליהן: (בפועל הן נראות לי אותה שאלה מכיוונים שונים)
א. לגבי הטעם המספיק – טענת בספר שגם אם לבחירה חופשית אין סיבה, יש לה טעם מספיק, לצורך העניין אם מישהו בחר להגיע לפגישה, הפגישה היא הטעם לבחירה שלו.
אבל אם אני מבין נכון את עיקרון הטעם המספיק, גם הוא חייב להיות "מספיק", במובן של סיבה מספיקה. למשל, ניתן לומר שלהיווצרות העולם אין סיבה, כי לגורם שלה אין רכיב זמני או פיזיקלי, אבל כן יש לה טעם מספיק, וזה הרצון של ה'. במקרה הזה הטעם המספיק הוא גם מספיק במובן הקלאסי, כלומר שבהינתן רצון אלוקי הבריאה בהכרח תתרחש.
לעומת זאת, במקרה של האדם שבחר להגיע לפגישה, אי אפשר לומר שהפגישה הייתה "טעם מספיק" מספיק, כי אחרת הבחירה הייתה כפויה עליו. חייבים להגיד שעצם הפגישה לא מספיקה כדי לגרום לו להגיע, והיא מהווה רק שינוי בתוואי הטופוגרפי שלו, אבל בסופו של דבר הוא בחר להגיע ללא סיבה מספיקה וללא "טעם מספיק" מספיק.
ב. וזאת הנקודה העיקרית – אני לא מבין איך אפשר להגדיר בכלל מושגית בחירה חופשית, זה נראה לי סתירה לוגית.
בסופו של דבר, עומד מולי בן אדם שבחר בX: אם אגיד שהוא בחר בX בגלל השיקולים לטובת X, כלומר שהשיקולים מהווים סיבה מספיקה בשבילו, הרי שהבחירה כפויה עליו והגענו לדטרמינזם. ואם נגיד שהוא בחר מבלי שהוא כבול לשיקולים, הרי שזו פשוט אקראיות, כי יכל להיות אחרת. אני אנסה להדגים.
נניח שאני חושב שתפוז זה בריא ואז אוכל תפוז. אם הידיעה שהוא בריא היא סיבה (או טעם) מספיקה לבחירה שלי, הרי שהייתי כפוי לאכול אותו. ואם היא לא סיבה מספיקה, יוצא שלא הייתי מוכרח לאכול אותו, כלומר שהיה יכול לקרות גם אחרת, ואז אנחנו חוזרים לאקראיות. אי אפשר להגיד שאני בחרתי להתחשב בשיקול הזה, כי השאלה היא שוב – איך בחרתי? אם שיקול כלשהו הכריח אותי – זה דטרמינזם, ואם לא הייתי מוכרח – זה אקראיות. ברגע שבחרתי בין 2 אופציות, בלי להיות כבול בידי שיקולים, זו פשוט אקראיות. (אולי עם הטיה סטטיסטית מסוימת, לצורך העניין, 80% שאני אקשיב לשיקולים שלי ואוכל את הדבר הבריא. אבל עדיין הבחירה אם ללכת בעקבות השיקולים חייבת לערב מידה כלשהי של אקראיות, אחרת אנחנו נשארים עם דטרמינזם)
אני פשוט לא מצליח לראות אופציה שלישית
מה דעתך? אשמח ממש לעזרתך


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 52 דקות
הסברתי הכל בפירוט רב בספר. לא מבין מה קשה לך. א. ההחלטה שלי ליצור פגישה נוצרה יש מאין. ההחלטה הזאת מתחילה שרשרת פעולות סיבתיות שמביאות לפגישה. הרצון הוא אכן טעם מספיק לשרשרת הפיזית. אבל לרצון עצמו אין סיבה. הוא מופנה כלפי תכלית. החלטתי שאני רוצה את התכלית הזאת. בדיוק כמו שאני בוחר להתנהל לפי ערך מוסרי מסוים. הערך הזה הוא טוב בלי קשר להחלטותיי. אבל ההחלטה שלי לפעול לפיו היא הכרעה חופשית. בחירה. ב. הסברתי את תשובתי לטענת הדילמה. תחת האפשרות שלמעשה אין סיבה, חוסות שתי אפשרויות: אין לו סיבה ואין לו תכלית. או אין לו סיבה ויש לו תכלית. השיקולים שאדם מסתמך עליהם ממושקלים לפי הכרעתו החופשית. ההכרעה היא הסיבה לשרשרת הפיזית שתחולל את הפעולה. הידיעה שהפרי הוא בריא היא השיקול שעליו נסמכתי. אבל ההחלטה לפעול לפי שיקולי בריאות היא החלטה חופשית שלי.

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

דביר הגיב לפני 26 דקות

תודה על המענה!

הבעיה שלי היא עם ההכרעה החופשית עצמה, ההכרעה לבחור בתכלית מסוימת. אם יכולתי שלא לבחור בה, ובחרתי בה, זה אומר שהבחירה בתכלית אחת ולא אחרת בסוף נעשתה באקראיות. או שהרצון לבחור בה נוצר באקראיות, לא קריטי. אני אנסה להסביר טוב יותר את השאלה שלי:

הסברת בספר שאפשר לייחס אחריות מוסרית רק לבחירה חופשית, ולא לדטרמינזם או אקראיות. כלומר, אם ראובן בחר לא לרצוח את לוי, אנחנו משבחים אותו רק כי אנחנו מאמינים שאילו היה כפיל מושלם שלו בשם שמעון, שעבר בדיוק אותה ילדות ואותו וניצב בדיוק בפני אותה סיטואציה, יכול להיות שהוא כן היה רוצח את לוי. וזה אומר שראובן בחר בחופשיות שלא לרצוח, ולכן הוא מוסרי. הבחירה של כל אחד הושפעה מתכלית אחרת (תכלית הטוב או תכלית הכיף), והמוסרי הוא זה שבחר בתכלית הטובה.

עכשיו השאלה היא, למה בדיוק ראובן לא רצח ושמעון כן? איך קרה שאחד בחר בטוב כתכלית והאחר בחר בכיף כתכלית? לא יכול להיות שום סיבה או טעם מספיק "מספיק" להבדל הזה, כי ראובן ושמעון זהים לחלוטין. אם כן, הדבר היחיד שיכול להסביר את היווצרות הבחירה אצל ראובן ואצל שמעון זה אקראיות. שניהם ניצבו באותה סיטואציה עם אותן סיבות ואותן תכליות ובחרו אחרת, פשוט כי הבחירה (או הרצון שקודם לה) נוצרת באקראי. (או שנניח דטרמינזם ואז באמת לא ייתכן שאחד ירצח והאחר לא). וכיוון שהבחירה נוצרת באקראי, שוב אין מקום לאחריות מוסרית.

אולי אפשר לנסח את השאלה שלי ברמה הלוגית – המשמעות של "אקראיות" להבנתי זה "בלי סיבה" (או טעם. נגיד בריאת העולם הייתה עם טעם ולכן היא לא אקראית). אם משהו קרה בלי הכרח, אז יכל להיות אחרת, וקרה כך פשוט באקראי. זה או דטרמינזם או אקראיות, אני פשוט לא מבין מה זה בכלל בחירה חופשית (שאינה אקראית) ועל איזה מרווח לוגי היא יושבת בדיכוטומיה הזו

ושוב ממש תודה, באמת

השאר תגובה

Back to top button