האם האנושות צריכה לקוות שכולם יהיו סטרייטים?

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-704721
בטור על סתימת הפיות בדיון על להט"ב, קלמן ליבסקינד כותב:

נכון, יש גם בני זוג סטרייטים לגמרי שנתקלים בבעיה להביא ילד לעולם, ונעזרים בשירותיה של פונדקאית או בשירותיהן של רשויות האימוץ, אבל את אלה נניח רגע בצד, משום שהם – בניגוד ללהט"בים – מודים ומכריזים שיש אצלם בעיה. ומהמקום הזה, מכיוון שהדבר אומנם אפשרי, אבל הוא לא הכי טבעי בעולם, ישנה שאלה אחת מרכזית שראוי לשאול את אנשי הקהילה הגאה, שאלה שהתשובה לה תכריע איזה מין דיון יש בפנינו: ברור לגמרי מדוע במצב הדברים הנוכחי, כשאלה נטיותיכם, אתם מבקשים זכויות והכרה ושוויון. אבל האם אתם מוכנים להתפלל יחד לכך שמהיום והלאה לא ייוולדו עוד ילדים עם נטייה מינית שונה? אם התשובה לשאלה הזו היא שלילית, המשמעות היא שאנחנו לא עוסקים בדיון על זכויות של מי שמבקשים פתרונות שוויוניים לכל אדם, תהא נטייתו המינית אשר תהא, אלא על מאבק רחב הרבה יותר. מאבק על ערכים. מאבק על דמותה ועל עתידה של המשפחה.
אגב, התשובה שלי לשאלה הזו היא שבעולם מתוקן, היינו צריכים לקוות שכולם יהיו סטרייטים, שהרי רק כך יוכל העולם להתקיים, ובמקביל להכיר בכך שזה לא המצב, ולבוא ככל האפשר לקראת כל מי שאיננו כזה.
 

• האם כדבריו כן הוא, שהאנושות צריכה (כלומר, כדאי לה תועלתנית, או ראוי לה מוסרית) לקוות (לו יצוייר שישפיע) שכולם יהיו סטרייטים?
• האם רק כך יוכל העולם להתקיים?