האם ההלכה מוחקת את המציאות? מבט על ריבוי מעשי חילול שבת

שלום וברכה הרב,

ברצוני להקשות על דבריך בפודקאסט האחרון בנוגע לחילוני המחלל שבת.

בדבריך טענת שחילוני שאינו יודע כלל על איסור שבת וממילא מחלל שבת, נחשב למי ש״נעלם ממנו עצם השבת״, ולכן מבחינת דיני שגגות אין משמעות למספר פעולות חילולי השבת שעשה (5, 10 או 20), שכן כל מעשיו נחשבים להעלם אחד, המחייב קורבן חטאת אחד, הבא על עצם ההעלם. עד כאן אני מסכים לחלוטין עם המסגרת ההלכתית שהרב הציג.

אולם לטענתי זו טעות להתעלם מכמות חילולי השבת בפועל. נראה שהרב מנתח את המציאות מתוך פריזמה הלכתית־פורמליסטית בלבד, אולם בהסתכלות קבלית, המבינה את המשמעות הרוחנית של כל חילול וחילול, הדברים נראים אחרת.

כל פעולה של חילול שבת (ח״ו) – למשל מלאכת מבעיר הנעשית על ידי נסיעה ברכב – פוגמת בעולמות העליונים ומייצרת נזק רוחני. נזק זה אינו מותנה בקטגוריות ההלכתיות של שגגות וקורבנות, המקבצות מספר פעולות להעלם אחד. סוף כל סוף, נעשו כאן מעשים שונים, שכל אחד מהם פגם בעולמות.

השלכה מעשית לפסיקת ההלכה:

מהסתכלות זו נגזרת גם נפקא מינה למעשה: אסור להזמין חילוני לשבת אם כתוצאה מכך יימנע ממנו חילול שבת (למשל, אם לא הייתי מזמין אותו הוא היה נח באותו הזמן). העובדה שבהלכות שגגות הוא יתחייב רק בחטאת אחת על העלם אחד אינה סותרת את העובדה שכל מעשה ומעשה בפני עצמו חולל פגם בעולמות.

לכן איני מבין מדוע הרב מתעלם לחלוטין מהממד הזה. האם הרב לא גורס את ההסתכלות הקבלית? אם כן, קשה להלום זאת, ובפרט ההלכה והקבלה שלובות זו בזו (ובפרט במסורת הפסיקה הספרדית, אך לא רק בה). קשה להאמין שפוסק הלכה רציני, בעל זיקה לעולם הקבלה, יתיר או יקל ראש בכך, גם אם יסכים לניתוח ההלכתי היבש של מושג ה״העלם״.

אפשר לטעון שגם בעולמות נוצר רק פגם אחד ממעשים שכאלה, והכמות לא משנה, אבל לא נראה לי שההסתכלות ההלכתית משפיעה על ההסתכלות הקבלית, כלומר, העולמות נפגמים מעצם המעשה, והלכות שגגות והעלמות לא מעניינים אותם, במחילה מכבוד הרב שליט״א. ואני חושב שכל מקובל יסכים איתי על זה, והרי זו שאלה למקובלים ולא לפוסקים, אך גם פוסקים מושפעים כאן מעמדת המקובלים.

בקיצור, אני מסכים עם הניתוח ההלכתי של הרב, אבל בעיניי הוא אינו ממצה את הדיון משום שהוא מתעלם מהמציאות (כפי שהיא נתפסת בפריזמה הקבלית).