האם הכל לטובה

התפיסה שכל מה שקורה בעולם הוא תמיד טוב היא תפיסה שגויה ומוזרה מבחינה הגיונית, אין שום סיבה להניח שכאשר האדם חווה כאב וייסורים זה טוב לו, (מעבר לכך שלא ברור עד כמה זה בכלל מוגדר ברמה המושגית, מה זאת אומרת שזה טוב? האם הכוונה שבסוף זה יביא דבר טוב? אז מדוע אי אפשר להביא את הטוב כבר עכשיו?), ומעבר לכך, זוהי גם תפיסה מופרכת מבחינה דתית, אם הכול טוב – מדוע צריך להתפלל? מדוע צריך לחתור למצב אידיאלי יותר? על מה צריך להודות לקב"ה כאשר כל המצבים הם טוב במידה שווה? התפיסה הזו נגזרת ככל הנראה מהתפיסה שהעולם נברא בשביל להיטיב לברואים, שהיא תפיסה בעייתית מבחינה פילוסופית ותיאולוגית.

יושב אדם ושואל אם מה שכתוב בחז"ל נכון, עונה לו החכם אין שום סיבה לחשוב שזה נכון פשוט אין שום סיבה, מגיב איש האמת זוהי תפיסה מופרכת ושגויה, עד כדי כך.
ויושב אדם אחר מן הצד ושואל את עצמו כמה ידע יש לשואלים ולמשיבים כאן על העולם, על הנפש של האדם, על עצמם, על חוקי הטבע, שהם מהינים לשלוח יד בדברי חז"ל, כמה שעות הם השקיעו כדי להבין תוס' קשה שכלית, כדי שיוכלו לחוות דעה בענייני אגדה החמורים, ואם זה לא מספיק אז שולחים יד באלוקים, אני בכלל לא חושב שהקב"ה מעורב בעולם, מה אתה אומר, כבר ידוע לך איך בוראים יש מאין או מהי תכלית העולם או כל מיני שאלות קטנות ונחמדות כאלו שאתה כבר יודע מחליט ומחנך כנגד כל התנ"ך על סמך תצפיות, תתעשת.

לכ' אדון שובו בנים שובבים חוץ מאדם אחר.

בדקתי
וחז"ל לא השקיעו כל כך המונתלפים זמן להבין תוס' בדברי אגדה…
אפי' לא קמצוץ זמן להבין תוס'.

ראשית, התפיסה שכל מה שקורה בעולם הוא טוב היא תפיסה מופרכת לחלוטין, כך ששאלת המקור שלה נראית לי לא רלוונטית, ומדוע היא כל כך מופרכת והזויה? – משני טעמים, א) התפיסה הזו גורסת שהמצב הנוכחי הוא הטוב האידיאלי, דבר שמוכחש מהחוש ומההיגיון, וכן סותר את כל עקרונות הדת, אם אנו במצב האידיאלי והמושלם – מהי המטרה של הבריאה? למה מתפללים? מהי המטרה של ימות המשיח? ב) התפיסה הזו מניחה שכל מה שקורה במציאות מקורו מהקב"ה, תפיסה שמתכחשת לחוקי הטבע וליכולת האנושית לבחור באופן חופשי. (אגב, אני מאמין שהקב"ה מעורב בעולם, אך פשיטא שלא כל מה שקורה בעולם מגיע ממנו ישירות, הטענה שכל מה שקורה בעולם מגיע מהקב"ה היא המצאה מתקופת האחרונים, אין לה זכר בחז"ל ובראשונים).
שנית, מנין לך שזוהי התפיסה של חז"ל? נכון שמצינו בחז"ל ביטויים שיכולים להזכיר תפיסה כזו, כמו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", אך חשוב להבחין בשתי הסתייגות משמעותיות, א) "לטב עביד" אינו מתפרש בהכרח כטוב עבור האדם, אלא שכל מה שקורה יש לו מטרה ומגמה חיובית, יתכן שהקב"ה מעניש אדם ומתעלל בו לצורך חיובי, בגלל שהוא עבר עבירה וראוי להעניש אותו. (דהיינו, לא בהכרח שהוא מעניש אותו כדי למרק את חטאיו ולהיטיב לו, יתכן שהוא מעניש אותו כדי להתעלל בו, רק שזהו הדבר הנכון והצודק לעשות, וגם זה בכלל "לטב עביד"). ב) הקביעה שכל מה שה' עושה הכול לטובה אינה זהה עם הטענה שכל מה שקורה הוא לטובה, פשוט בגלל שה' לא עושה הכול, השאלה הזו מתקשרת לשאלת ההשגחה והמעורבות בעולם, חז"ל גם הסכימו כי רוב האירועים שקורים בעולם לא נעשים בידי שמים, (ראה למשל ב"מ קז ע"ב "תשעים ותשע מתים בעין הרע ואחד בידי שמים", ועיי"ש גם ברש"י), כך שגם אם נניח שכל מה שה' עושה הוא לטובה במובנו המילולי – עדיין ישנם דברים שקורים בעולם שאינם מה' והם אינם בהכרח לטובה.

לאדוני איש האמת נגעת בדבריך בכמה נקודות הנני ניצב על המחשב לענות על אחת אחת

א. כתבת תפיסה מופרכת לחלוטין כך שאילת המקור נ"ל לא רלוונטית, השתמשות במשפט קיצוני כזה מוצדקת רק במקום שהחוש מכחיש, דומה לי שהאמת שבשמך לא תגדיר תפיסה זאת כ'חוש מכחיש', אלא מקסימום שצריך להבין היטב הכוונה ולהתיישב בדבר.

א. כתבת שהתפיסה הזו גורסת שהמצב הנוכחי הוא הטוב האידיאלי, לאט לאט מי אמר לך זאת, אם אני אומר לך שמה שאני כעת הוא דבר טוב [למשל אני משקה בטיפול כימותרפי, שהוא סם המוות ממש והורג את האדם להיטיבו באחריתו], ואני אומר לך שאני עושה זאת לטובה האם אמרתי כאן שזהו המצב האידיאלי, וממילא נפלו גם קושיית ימות המשיח ומטרת הבריאה, [אם כי גם אני מודה שכשאמרו לטב עביד יכול להיות בזה משמעויות עמוקות יותר מאשר שהתכלית היא לטובה].

ב. השאילה מהתפילה עתיקה ואינה קשורה דווקא לזה שלטובה עביד ונשאלה כבר ע"י הקדמונים לי אישית לא מפריע השאילה כ"כ, כי אם רוצים קשר עם אדם א"א לומר לו סמוך עלי אל תבקש ואל תתפלל.

ג. כתבת מנין לך שזוהי התפיסה של חז"ל, טוב לא מלבד שהביטוי של לטב עביד אומר את זה ולא רק מזכיר תפיסה, דומה שהרבה דברים בעבודתינו מורים ענין זה למשל חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה לכאורה מורה באצבע, שההסתכלות על הרעות אינה כמו שאנחנו מסתכלים למשל על חמאס שטבח בנו שם איננו מודים לו רק הורגים אותו [כמובן רק אם זה לא מנוגד לחוק הבינלאומי וכו' וכו', אני לא רוצה למצוא את עצמי מחר במרתפי חדר החקירות], או דברי יוסף אלוקים חשבה לטובה ועוד כהנה.

מה שכתבת באות א) אולי גם אני יסכים בזה.

אות ב) במטותא נכנסת לדברים גדולים ועמוקים מאד כתבת שם במוחלט דברים שיש לדון בהם, שהרי למשל מה תעשה עם המשפט אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, או אלוקים חשבה לטובה, לא שבאמתחתי יש תשובות לכל השאילות, אבל זהירות ועדינות.

עד כאן לפלפולא, עכשיו לעצם הנושא מה שאיכפת לי הוא שאני לומד ב"ה כבר עשרות שנים, ובכל סוגיא כמעט אני מוצא שדעת הראשונים כל שכן הגמרא רחוקה ועמוקה מדעתי ההתחלתית, מאיזה טעם כשנגיע לדברי אגדה נניח שפתאום פה הם מדברים דברים מופרכים, וזאת עוד כאשר נודע לכל שהדברים מוסתרים היטב, אם אדם אומר קשה עלי ניחא, [עיין הקדמת פני יהושע], אבל לזלזל בנון שלאנטיות נראה לי לא רק חוצפה אלא מופרכות, להתווכח בזלזול עם העמדה שהעולם נברא להיטיב, במטותא דבר זה כתוב באר"י בשער הכללים, יש עוד עמוד אחד באר"י שאתה מוכן להתווכח איתו אולי לומר שיש רפ"ט ניצוצין ולא רפ"ח וכדומה.

איש האמת קבל את האמת ממי שאמרו, אתה אמת ושמך אמת

טענת הכל לטובה היא טענת אופטימיזציה של המציאות. ההנחה היא שכל מה שקורה הוא אופטימלי לכל אדם במציאות. כשאופטימלי אין הכוונה דווקא דברים חיוביים. גם יסורים מכפרים הם אופטימום ועדין ההנחה היא שהכל אופטימלי. ואם זו ההנחה ניתן להשוות את הטענה הזו לטענות אחרות כמו משפט שווי משקל הכללי של השוק של ארו-דברה שבו הם ניסו לתת את ההנחות הנדרשות כדי שנטען שהשוק נמצא במצב אופטימלי לכל אחד מהגורמים בתוכו (טענות של קמירות וקעירות וכדומה). חוששני שאני לא ברמה המתמטית שלהם אבל אני אנסה בכל זאת לאפיין את ההנחות הקיימות של הטענה:
א. כל מצב במציאות הוא אופטימלי לכל אדם.
ב. כל שינוי אופטימלי לאדם צריך להיות מאוזן עם שינוי אחר, אופטימלי גם הוא לאדם אחר, כי אחרת הסדירויות הטבעיות יתעוותו ואנו נוכל לראות מעורבות ישירה של אלוהים במציאות.
ג. גם כאשר כל מצב במציאות הוא אופטימלי יש לכל אדם בחירה חופשית.
לטעמי האפיונים הללו לא מסתדרים והתוצאה תהיה דומה למשפט הדיקטטור של קנת ארו אבל שוב אני לא ברמה המתמטית כדי להראות זאת מתמטית.

אדון אדם אחר – נאמרו בדבריך כאן כמה טענות, אנסה להתייחס להם בצורה מסודרת:
א) הטיעון הראשון שלך היה שיתכן שכל מה שה' עושה הוא טוב, אך עדיין הוא אינו הטוב המושלם והאידיאלי, והדגמת זאת על ידי שימוש בטיפול רפואי כואב שמטיב עם האדם באחריתו, אך זוהי טעות, כיון שהדוגמא שלך מניחה מצב שבו האדם כבר היה במצב שאינו טוב, ולכן הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו מלווה ברע, אך אם כל אירועי האדם הם רק טוב – כיצד בכלל נוצר מצב כזה? כיצד נוצר מצב כזה שבו האדם צריך לסבול כדי להגיע למצב שמטיב עמו באחריתו? מעבר לכך, אם הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב (שזוהי ההנחה של הטענה הזו) – אפשר לומר אפריורי שלא תתכן שום הצדקה לקיומו של רע בעולם, כיון שהרוע לא יכול להוות משרת למטרה אחרת כאשר המטרה הסופית היא הטוב, כך שאם כל מה שקורה הוא טוב – הוא גם חייב להיות הטוב המושלם והמוחלט, דבר שסותר באופן חזיתי את התפיסה המסורתית לדורותיה.
ב) בנוגע לשאלה מתפילה כתבת שהיא עתיקה ונשאלה כבר ע"י הקדמונים, והוספת שיתכן שההסבר הוא שאם אנו רוצים קשר – אין ברירה אלא ליצור אותו בפועל, בשלב הזה כבר ממש לא הבנתי מה אתה רוצה, ברור שצריך להתפלל בשביל הקשר עם הקב"ה, השאלה שלי היא על מה צריך להתפלל, אם המצב שלנו כעת הוא הכי טוב, ובלאו הכי הקב"ה יעשה לנו את הטוב המקסימלי – אז על מה התפילה? ככל הידוע לי – השאלה של הקדמונים היא מדוע צריך להתפלל כאשר הקב"ה כבר יודע, שזוהי באמת אינה קושיא, כיון שהתפילה היא מיועדת רק להעביר לו את המידע על הצרות שלנו, אך השאלה שלי נוגעת לתוכן שעליו מתפללים ולא לצורך בתפילה בכלל, בשאלה הזו הקדמונים לא עסקו ולא ידוע לי עליה שום תשובה. (אגב, הקדמונים לא עסקו בה משום שלא העלו על דעתם את הרעיון שכל מה שקורה לאדם הוא טוב, אך זה לא כ"כ משנה, כאמור).
ג) טענת שההסתכלות שלנו על הקב"ה אינה כמו ההסתכלות על חמאס, על הטיעון הזה אין לי אלא לומר שיש לי כמה רעיונות נוספים להבדל בין הקב"ה לחמאס, כמו שהקב"ה ברא את העולם וכולנו עבדים שלו, או שגם אם הוא עושה רע – אנו מניחים שהוא שופט צדק, אך אלו באמת זוטות.
ד) שאלת מה אני אעשה עם המאמר "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה" או עם הפסוק "אלוהים חשבה לטובה", אז מהפסוק "אלוהים חשבה לטובה" לק"מ, כנראה שבמקרה שם אלוהים אכן חשבה לטובה, אין שם איזו אמירה כללית על כל המקרים בעולם, אך בנוגע למאמר שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה – המאמר הזה בהחלט יכול להתפרש כקביעה כללית שכל מה שקורה בעולם הוא מחמת רצון ה', רק שזהו רצונו הכללי בקיום העולם וחוקי הטבע והבחירה החופשית, וכבר מצינו בחז"ל במקומות רבים ששללו במפורש את הגישה שכל מה שקורה בעולם נעשה בהשגחה פרטית, כך שכל פעם שהאדם זורק חפץ – הוא נופל כי במקרה הקב"ה רצה שהוא ייפול, שהיא גישה מופרכת שמנוגדת למציאות ולהיגיון.
ה) בנוגע לדברי האר"י שהקב"ה ברא את העולם להיטיב – הרעיון הזה הוא אכן מופרך לחלוטין, הן מקרא (מפורש בתנ"ך שהקב"ה ברא את העולם לכבודו, וגם מפורש גם בחז"ל בעשרות מקומות) והן מסברא, מבחינה פילוסופית אפשר לומר שמדובר ברעיון מפוקפק, לא ברור מהי המטרה של הבריאה אם תכלית הכול זהו העוה"ב, (התירוצים של "נהמא דכיסופא" אינם מחזיקים מים, כמובן), אך גם מבחינה תיאולוגית מדובר ברעיון ממש גרוע, המשמעות של הרעיון הזה הוא שהמטרה שלנו בעולם היא ליהנות, האם זה מתיישב עם הרטוריקה של הדת? מהי "עבודת אלוהים" בעולם כזה? מהי תפילה? מהי המלכת ה'? בקיצור: מדובר ברעיון בעייתי מכל הבחינות.
אגב, מקורו של הרעיון הזה בעולם המחשבה היהודי אינו מהאר"י אלא מרס"ג, הרעיון מופיע באמונות ודעות בסוף המאמר הראשון, ובאופן מפורט יותר בתחילת המאמר השלישי, אך מקורו של רס"ג לרעיון הוא הפילוסוף המוסלמי המועתזילי הידוע אל אשערי בספרו "מאקאלאת אלאסלאמיין", הרעיון הזה הפך לאחד מאבני המחלוקות באיסלאם בין ה"מועתזילה" ל"אשערייה", והוא מופיע אצל פילוסופים מועתזילים נוספים, כמו אצל הפילוסוף הקראי יוסף אלבציר בספרו "הנעימות" בשער ל"ו.

לאדוני איש האמת אנסה להתייחס שוב לפילפולא ולאחר מכן נחזור לנקודה, שאלת כיצד בכלל נוצר מצב כזה, לא זכיתי להבין את השאילה אם יש חטא ויסורים עליו ממרקים אזי הוא לטובה, מה השאילה, ומטונך גם אם לא נברא להיטיב תודה שלא נברא להרע וא"כ מהו מקומו של הרוע בעולם ובעל כרחך תאמר שיש כאן איזה טוב נסתר במציאות הרע, והילך דברי חז"ל כל מה דעביד רחמנא לטב עביד.

מה שכתבת באות ב' על תפילה ועל קשר, לא אמרתי שאנו יוצרים אותו בכוח אלא שקשר בנוי על בקשה וקבלה ונתינה וכו', ובודאי שהתפיסה של כל מאן דעביד לטב אינה ידועה לאדם כמו שידועה לו צרתו, ועל כן ודאי בדרגא פשוטה הדבר הנכון הוא להתפלל אולי יש דרגא גבוהה יותר ע' רש"י בפירוש שני על מה תצעק אלי.

עכשיו לדברי האר"י באות ה' כתבת מקרא מה תאמר על והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ האם נוכל לדעת מה הסיבה ומה המסובב הוהייתם לי סגולה או האתם תהיו לי ממלכת כהנים ומה תאמר על לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה אבל אלו עוד זוטות, אבל אומר לך דבר יסודי יותר אינני יודע אם אתה מכיר את כתבי האר"י, אבל אם תכיר תדע שכתבי האר"י לא לומדים בצורה כזאת שמתקיפים את הנחותיו הבסיסיות, כל התוכן שם מבואר לכל מעיין ביושר, שאינו איזה סברא כרסית שתבוא ותתווכח איתה, אלא היא באה ואינה יכולה לבוא אלא ממקור אחר מוסמך, ומשכך סברותינו המוכרחות והברורות מקבלות משקל אחר לגמרי, כל שכן שהוא לא לקח את הנחותיו לא ממותעזילה ולא מאשערייא.
לכן הדרך הנכונה היא ללמוד אותו כמו שאתה לומד סברת אביי ייאוש שלא מדעת הוה יאוש, אתה לא פותח שזה לא נכון ולא מובן ולא מחזיק מים, אלא מנסה להתקרב ולהבין אם הבנת והיה זה שכרך ואם לא אתה נשאר בצ"ע, ומבין פעם אחרת.

בברכה

אדון אדם אחר, ראה ראיתי כי חפץ אתה בהתפלמסות עמי הקטון, והרי שלך לפניך:
א) טענת שאם יש חטא – אז הייסורים ממרקים והם טוב, אך השאלה שלי היא כיצד יתכן מצב של חטא שמצריך ענישה ומירוק, הרי כל מה שקורה בעולם הוא לטוב, לשון אחר: מדוע הקב"ה נתן לאנשים אופציה לעשות חטאים ולסבול אם כל מטרתו הייתה להיטיב עמם? אם המטרה של כל הבריאה היא לעשות טוב לאנשים – לא יתכן שבשלב מסוים רע להם והם סובלים.
בנוגע לתכלית הבריאה – פשוט שהעולם לא נברא לעשות רע, אך כיון שיש לו אי אלו מטרות – אז יתכן שאין מנוס אלא שיהיה גם רוע בעולם, (כנראה בין היתר בגלל הצורך בעולם שבנוי ע"פ חוקי טבע), אך זה אפשרי רק אם המטרה אינה להיטיב, אם כל המטרה היא להיטיב – לא יתכן שום נימוק שמצדיק רוע, לא יתכן להחטיא את המטרה והתכלית דרך אגב.
ב) בנוגע לתפילה – אתה שוב לא מבין את כוונתי, הטיעון שלי לא עוסק במטרה של התפילה אלא בתוכן שלה, בשביל מה אנו מתפללים שה' ירפא אותנו? הרי אם הרפואה היא טוב – ה' יעשה כך גם בלי התפילה, נכון שמטרת התפילה היא ליצור קשר עם הקב"ה ולא להתרפא, אך פשוט שבלתי אפשרי לומר שהבקשות בתפילה הם רק הצגה, אם אנו מתפללים על רפואה משמעות הדבר היא שה' לא ירפא אותנו בהעדר התפילה אלא נהיה מונחים למקרים ולפגעי הטבע.
ג) בנוגע לדברי האר"י על מטרת הבריאה – אין לי אלא לשוב ולומר בשנית: הרעיון שהעולם נברא להיטיב הוא רעיון מוסלמי זר שאין רוח חכמינו נוחה הימנו, המשמעות של הרעיון הזה הוא שמטרת כל הבריאה היא ליהנות ולשמוח, כך שאין מחויבות דתית, אין מצוות, אין ערכים, אין עבודת אלוהים, אין תפילה, אין קשר עם ה', אין המלכת ה', אין תיקון העולם במלכות ה', כל אלו אינם אלא אמצעים כדי ליהנות בעולם הבא, (וכמו שכתב הרמח"ל בפ"א של ספרו "מסילת ישרים"), חז"ל – לעומת זאת – אמרו "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו" (אבות ס"פ קניין תורה), וכן "שהכול ברא לכבודו" (כתובות ח ע"א), או "לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיראו מלפניו" (שבת לב ע"ב), כל המרכזיות של העולם הבא היא רעיון חרדי שזר ומנוכר לרוח ישראל, בכל התנ"ך לא מוזכר בשום מקום העולם הבא, ופשוט שלא יתכן שהתכלית הכללית לא תוזכר בשום מקום, (זה לא יישוב על השאלה מדוע העוה"ב באמת לא מופיע בתנ"ך, אלא רק קביעה שמוכח מכאן בוודאות שהוא לא התכלית), כך שאין לנו מנוס אלא לדחות את דברי האר"י בנושא.
(אגב, לפי הידוע לי – יש סתירה בכתבי האר"י בנושא, שהרי בתחילת הספר "עץ חיים" מופיע נימוק אחר, שהעולם נברא כדי לגלות את שמותיו של הקב"ה בעולם, אך זהו נושא בפנ"ע).

רבינו איש האמת! מי יודע אולי יצא פה איזה ספרון קטן מחובר מהמשא ומתן העיקש שבינינו.

בנוגע לשאילה א) אני אישית נתתי לבן שלי לסבול קצת מכמה דברים כדי שיתחנך גם כשיכולתי להקל עליו, אף שמטרתי אחת להיטיב איתו, א"א לקבוע מסמרות ואקסיומה שאם רצוני בטוב לא יהיה כאן רע באמצע, הטענה יכולה לבוא שמי שהוא כל יכול יכול לדלג על השלב הזה, הדברים האלו הם עמוקים לדעת מאיזה מקום יש לנו אפשרות להבין האיך נבנתה המסגרת ובאיזה מקום אנחנו מדברים כאנוסים לתפיסתנו בתוך המסגרת, ובתוך המסגרת הרבה פעמים רצון לטוב יכול להוליד קושי באמצע.

ב] בנוגע לתפילה אבהיר שוב אין ספק שהאדם בתוך תפיסתו המצומצמת רוצה לפתור את כל צרותיו והשקפת לטב עביד מדברת מעל שטח ידיעתו של האדם, ועל זה אמרו חז"ל שלעולם הבא נודה גם על הרעות, וממילא ענין התפילה מתקיימת היטב במסגרת תפיסתנו, ואכן אם לא תתפלל יהיה הלטב עביד שלא יהיה לך הדבר הזה אין כאן סתירה מבוארת.

בג] העלית הילוך אין מקום לעבודת האלוקים אין מקום לכלום וכו', אתן לך דוגמא שתראה שאין שום סתירה בין הדברים הגע עצמך, מן הסתם כשאתה רואה ראש ממשלה אתה מכבדו ואפילו מפסיד את התור שלך ברמזור לכבודו, עכשיו נשאל האם מוסד ראש הממשלה נועד לטובת האזרח או לטובת ראה"מ, ותהיה התשובה לטובת הציבור נו אז איך יכול להיות שאני מכבד אותו או מפסיד משהו לכבודו, תריץ שאין שום סתירה התכלית נשמרת במקומה אבל ההנהגה היא שיש כבוד לראה"מ.

ואם באנו לדברי חז"ל העוה"ז דומה לפרוזדור העוה"ב לטרקלין אלו הם דברי חז"ל מפורשים, למען ייטב לך ליום שכולו ארוך אלו דברי חז"ל, לטעון שזוהי השקפה חרדית חדשה מסופקני מאד, זה נכון שבעל אתרא קדישא הדין הגדיר זאת כהבדל בין דתי לאומי לחרדי, אבל דומני שנשפוט בצדק שההשקפה של דורות שעברו היתה יותר לכוון הזה, יש הגיון מסוים שבמצב גלותי שאין הטוב ניכר מתעסקים יותר בעוה"ב, וממילא כשנפתחו שערי המדינה לרווחה, והציבור אוכל שותה ומפגין להנאתו, תתקבע יותר השקפה ועיסוק בעולם הזה לפחות לציבור הדתי לאומי שנותן יד ורגל בקיום המדינה.
בברכה

לידידי הרה"ג כמוהר"ר אדם אחר, מדוע הנך נושא עיניך אל ספרון קטון? ואנוכי כבר נתתי את דעתי על טרילוגיה נכבדה המציגה תיאולוגיה רזה ואורתודוקסיה מודרנית לתפארה. וכעת טרם צאת הטרילוגיה לאור עולם אין לנו אלא להגיב איש לרעהו, והנה שלך לפניך:
א) בנוגע לשאלת הרוע – אכן, הטיעון שלי מבוסס על כך שאלוהים הוא כל יכול, אלא שהטיעון הבסיסי הוא פשוט, כיון שיש בעולם רע – לא נכון לומר שהכול נעשה לטובה, רק שישנה ספקולציה שכל הרוע בעולם מביא טוב, וע"ז אני טוען שבשביל לקבל את הספקולציה הזו צריך להציג הסבר סביר כיצד הרוע בעולם משרת את הטוב, וכיון שקשה למצוא הסבר כזה כאשר הישות המדוברת היא בעלת כוח אינסופי – אנו נשארים בינתיים עם ההנחה הפשוטה שלא הכול טוב.
ב) בנוגע לתפילה – לא ברור לי מה לא מובן בטיעון הפשוט שהעליתי, השאלה שלי היא מדוע צריך להתפלל על אירועים מסוימים כאשר הם יקרו בלאו הכי אם הם טובים, מה אתה רוצה בקביעה החגיגית שהאדם בתוך תפיסתו המצומצמת רוצה לפתור את הבעיות שלו? אתה טוען שאנו מתפללים על דברים שלא באמת טובים לנו כדי ליצור קשר עם הקב"ה? ההנחה שלי היא שאם אנו מתפללים על רפואה אז כנראה שרפואה היא דבר טוב לנו, ומכך שצריך להתפלל על זה – מוכח שבלי התפילה לא נזכה ברפואה גם אם היא טובה לנו, הרי שלא כל מה שקורה לנו זה טוב, על איזה שלב בטיעון הזה אתה חולק?
ג) בנוגע למטרת בריאת העולם – אתה טוען שגם אם מטרת הבריאה היא להיטיב עדיין צריך לעבוד את ה', הטיעון שלך באופן בסיסי הוא נכון, ברור שבפועל צריך לעשות את מה שה' אומר גם אם לא זוהי מטרת הבריאה, אך השאלה היא מהי המשמעות והמרכזיות של עבודת ה' בעולם כזה, האם עבודת ה' היא המטרה והתכלית שלנו בעולם? לפי הדוגמא שלך – אנו נמצאים כאן כדי ליהנות, ורק כאשר עוברים ליד הקב"ה צריך לציית לו באין ברירה, כמו שצריך לכבד ראש ממשלה אם עוברים לצידו, וזוהי לא המטרה והתכלית הכללית, אך תפיסה כזו מנוגדת לכל עולם הערכים הדתי, הדת רואה את עבודת האלוהים כערך ועניין ותכלית ומטרה ולא כחובה טכנית ומקרית, כך שעדיין התפיסה שהעולם נברא להיטיב מנוגדת לרוח הדת.
בנוגע לדברי חז"ל בנושא – הבאת את מאמר חז"ל שעוה"ז דומה לפרוזדור ועוה"ב דומה לטרקלין, אך שפיל לסיפא דקרא, שם נאמר "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב", והכוונה היא (וכמו שביארו כל המפרשים שם) שהעוה"ב הוא הטרקלין רק מבחינה אינטרסנטית, ששם מתקבל שכר על המעשים ולא בעוה"ז, אך אין ספק שמבחינה ערכית – יפה שעה אחת בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. (אגב, המושג עוה"ב אצל חז"ל אינו עולם הנשמות במובן של גן עדן וגיהינום, אלא העולם הזה בעתיד לבוא לאחר ביאת המשיח ובניין ביהמ"ק, (וכמו שהוכיחו הראשונים מהגמ' בר"פ חלק, ודלא כשיטת הרמב"ם בכמה דוכתין), כך שהעוה"ב זהו העוה"ז כאשר יבוא לתיקונו, אין לזה קשר עם העוה"ב במובן של שכר ועונש).

למחבר הספרים דעבידי דאתו איש האמת שלום

אגיב על א וב' שאילה אם הוא כל יכול למה יש רע בעולם, תודה ששאילה זאת קשה לנו בין כך כי אנחנו ודאי מבינים אותו כטוב המוחלט, בעל כרחינו נצטרך להבין שיש ענין ביסורים וברוע דווקא, וכך אמרו חז"ל מושאי שיחתנו 'יסורים של אהבה', ובריה דרבי שמעון ביקש יסורים, ורבי לא הגיע לדרגתו כי יסוריו ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו (ב"מ פ"ה), בעל כרחינו נצטרך לקבל איזה משמעות טובה לרע והיא תהיה פירושו של לטב עביד, ועם זאת אף אחד לא חולק שזוהי דרגא ואנחנו מתפללים כל יום אל תביאנו לידי נסיון וכי נסיון הוא רע באמת, יש במבט האמת הרבה קומות, אדם שסובל יסורים נתפלל עליו שימות ובכל זאת לא נהרגנו בידים נו מה האמת, קומת התפילה אינה נמצאת עם תפיסה עמוקה כ"כ שהכל לטובה [כם זאת מקובל לא להפציר בתפילה מידי הרבה בהבנה שאנחנו למטה לא יודעים מה טוב לנו כל כך], ועל כולם עדיין נאמר שכל הפעולות לטובה כי טוב הוא מה קשה?!.
בברכה

לידידי הגאון הרב אדון אחר שליט"א, אנא לא ניחא לי בטענה המוזרה שיש עניין ביסורים וברוע דווקא, הטענה הזו נשמעת לי מופרכת לחלוטין, וגם לא הבנתי כל הצורך כיצד הטענה הזו מיישבת את השאלה על התפילה, הרי פשיטא שלא מתפללים על דבר שהוא רע, ולא הבנתי מהו סוד הקומות השונות שיש במבט האמת, לפי הידוע לי – יש אמת אחת ואין בלתה.
(בנוגע לאדם שסובל שמתפללים עליו שימות – אין זו קושיא, כיון שלא הורגים אותו מפני ערך החיים, גם אם מצד האינטרס שלו אנו מעדיפים שהוא ימות, וכעי"ז אשכחן ברמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ה ה"ה, ואכ"מ).

לידידי איש האמת

טיבעם של שירשורים כאלו שפותחים הויכוח על כד ומסיימים בויכוח על הירח, מקוה שבעל אתרא הדין לא יחוס על המקום, אגב מעניין מה שהזכרת ראשונים מהו עולם הבא מעניין איפה זה.

ובכל זאת, כתבת לא הבנתי את סוד הקומות השונות אמת אחת ואין בלתה, אני רוצה להראות לך שהן בהנהגה בהלכה והן בחיים אתה מתנהג באופן של זה של אמת אחת ואין בלתה רק כשאתה יודע את האמת בראיה בלתי אמצעית כחוש וכדומה, אבל כל דבר שאיננו כן אלא אינטואיציה סברא אתה לא נוהג כך, למשל בהלכה אישה שאמרה לפני חמשים שנה התקדשתי לדעת רש"י בכתובות ק"ט יכולה לבוא אחר חמשים שנה ולומר התגרשתי אתמול ונאמין לה מדין פה שאסר, אמור לי מבחינת האמת אחת ואין בלתה יש לך סברא לסמוך שזוהי האמת יותר מאדם אחר שאומר כן, והיה אם תאמר שלא נוכרח להודות שבהיות שאין אנו יודעים האמת אם כדבריה אם לאו, אזי מסברות אחרות של פה שאסר אנו מאמינים לה היא בעלת הסמכות כאן, הרי שהאמת למי שאינו יודע אותה על בוריה נמדדת לפי מי בעל הסמכות כאן.
שמא תאמר על זה בהלכה אבל הנהגה בעולם אינה כן, אתן לך דוגמא מהויית העולם אם ראה"מ יחליט לתקוף באיראן על סמך אינטואיציה שלו שמחר יתקפו אותנו, האם לא יכול להיות שבנושא זה אתה תגן על דבריו ולא תנסה למנוע את ההתקפה בכוחתיך הדלים, לעומת זאת במה שנוגע להשקעות שלך לא תרצה להסתמך על האינטואיציה שלו אפילו באותו נושא ממש רק תקשיב לאינטואיציות שלך ההפוכות הוה אומר במקום שאין ידע ברור ומוחלט אנחנו עושים פלגינן בחיינו וסומכים באותו נושא על שני דברים סותרים לפי הענין.
אותו הענין בתפילה ידיעותנו במה טוב דלים ועל פיהם אנו מתפללים, ומי שיודע האמת עד תומה נוהג כפי מה שהוא רואה וראייתו שלימה.
בברכה

אדון אדם אחר, כל הטיעונים שלך לא קשורים בשום צורה למסקנה המופרעת שיש כמה אמיתות, העובדה שאנו סומכים על האינטואיציות שלנו בנושאים שנוגעים לנו וסומכים על ראה"מ בנושאים שנוגעים להנהלת המדינה אינה אלא הישענות על שיקול דעתם של הגורמים האחראיים, (ממש לא בטוח שגם במצבים שבהם נכיר את כל הפרטים ונחשוב אחרת עדיין נסמוך על שיקול דעתם, ברור שאם נחשוב שמדובר בטעות נוראית – נעשה הכול כדי למנוע אותה, רק שאם מדובר שמסופק לנו – אנו משאירים את ההחלטה לאחראיים מספק), גם העובדה שיש בהלכה אי אלו כללים שנראה שאינם מוסברים כבירור המציאות אינה רלוונטית, מערכת ההכרעות ההלכתית מבוססת על שיקולים אחרים, (ההכרעות בספקות נוגעים בשאלה האם האדם מצווה באיסור, שאלה שנגזרת מהאופן שבו האדם נפגש עם האיסור, ואכ"מ), אין לזה שום קשר עם הקביעה שיש כמה אמיתות, כך שאם הייסורים של האדם הם טובים – לא יתכן שהם רעים, ואם הם רעים – לא יתכן שהם טובים, מסקנה: אם יש רוע בעולם – לא נכון לומר שהכול טוב, מש"ל.

איש האמת שים לב לאמת, אין כמה אמיתות אבל יש כמה רמות של השגה באמת למשל חכמת הסוד נקראת בלשון הרמב"ן חכמת האמת, וכי הפשט אינו אמת אלא שהסוד משיג אותו באמיתות יותר ממה שמיג אותו הפשט ואין כאן לא מופרעות ולא כמה אמיתות.
בנוגע להנהגת הספיקות גם סברת פה שאסר שבנויה על סברא שונה מבירור האמת גרידא אלא הוא אסרה הוא שרי לה וכדומה, בסופו של דבר מאמינה את דובר הפה שאסר, אין עניינה לעשות הדין כסומא בארובה, ולירוק אחרי זה על הטוען כיון שאנו יודעים שאי"ז אמת, לא זו הדרך ולא זו העיר, אלא בסברא זו אנו מקבלים את דבריו כאמת ומשכך נשאלת השאילה היכן בירור האמת כאן, הא למדת שלמי שלא יודע האמת האמת נמדדת לפי כלים מסוימים, וה"ה בתפילה האדם מתפלל לפי תפיסתו את המצב ולא כפי תפיסת האמת הגבוהה, הגם שהאמת היא אחת ואין בלתה.
בברכה

הרב אדון אחר, אנוכי לא זכיתי לידע סוד זה שיש רמות השגה שונות באמת, ידוע לי שאפשר להשיג את האמת בדרגות בהירות שונות, זה פשוט ככותחא, אך לא יתכן שאותו הדבר יהיה רע וטוב בדרגות שונות, בסופו של דבר – האם זוהי התשובה שלך לשאלה על מה מתפללים? מתפללים על דברים רעים שהם טובים ורעים בו זמנית? אין לך תשובה מוצלחת יותר חוץ מוויתור מוצהר על חוקי הלוגיקה?
בנוגע לגדרי הפה שאסר – פשיטא שאין כאן עשיית הדין כסומא בערובה, אך גם אין כאן הכרעת האמת ע"פ קריטריונים שאינם רלוונטיים לבירור האמת, התיאוריה הזו מופרכת לא פחות, ההסבר האמיתי הוא שמטרתן של ההכרעות בספקות היא להפגיש את האדם עם האיסור, (כיון שאיסור שהאדם אינו מכיר אותו – הוא לא קיים, האיסור קיים בכך שהאדם מצווה שלא לעבור עליו), ולכן ישנם גם פרמטרים שאינם רק בירור המציאות, (כך למשל, ספק ספיקא נחשב יותר קל מרוב אף שאינו יותר סיכויים, כיון שהוא בנוי בצורה כזו שבכלל לא בטוח שיש כאן ספק, ולא רק שרוב הצדדים הם לקולא), ואין לזה שום קשר עם ריבוי אמיתות.