האם ידיעת ההיסטוריה תשפיע על התפיסה הדתית

שלום הרב
מידי פעם אני מפנטז לעצמי. נניח והייתה לי אפשרות לשוחח עם יעקב אבינו, ועם משה רבינו, ועם דוד המלך, ועם הנביא ישעיהו והמלך יאשיהו וחגי הנביא ושמעון הצדיק – מה הייתי שומע מהם? איזה מן יהדות – תיאורטית ומעשית – הייתי רואה? ברור לי שלא אמצא שם מודעות לסעיפים קטנים במגן אברהם שסוכה שנעשתה לשם אוצר ודירה ולא לשם צל פסולה, אבל מה כן? עד כמה מה שאשמע יטלטל את תפיסת עולמי? תפיסת עולם מיינסטרימית למדי (סביבי): ה' נתן תורה לעם ישראל לפני כך וכך שנים, ותמיד הייתה קבוצה נבחרת בעם שנשאה את הלפיד ושימרה את המסורות ולמדה ועיינה בתורה והקפידה על המצוות, ובתהליך של משמוש ופיתוח הגענו בעיקרו של דבר לקיצובים יותר מדויקים של דיני התורה ולתוספת של המון גזירות ותקנות חז"ל.
אבל האם שאול המלך שמע על הרעיון שמוציאים מהתורה תלי תלים של רעיונות מתוך רמזים קלים בניסוח? האם הוא ראה כמרכז חייו שלו או של מישהו בסביבתו את עבודת ה' על ידי הגות בתורה וקיום מצוותיו הלא ממש פולחניות (להניח תפלין ולשלח קינים ולא לאכול פירות עורלה. זאת להבדיל מקרבן תמיד במזבח וזרוע לחיים וקיבה לכהנים). אני חש פחד סמוי מהאפשרות לדבר איתו על זה. הפחד הזה מצביע לי על אי-אמונה שחבויה מתחת לפני הקרקע וכנראה הודחקה. ובכן נניח ואכן אדם כמו שאול המלך לא ראה בתורה משהו שונה במיוחד משאר אוספי החוקים שהסתובבו באיזור, אף שידע שהחוק הזה הגיע משמים. אלא הוא ראה בה אוסף של סיפורים וחוקים שמתפרשים בנקל ומובנים באופן טבעי ואין בהם רבדי רבדים ודקויות מייגעות. האם ההנחה הזאת היא סבירה בעיניך? מה תחושתך כלפי האפשרות לשוחח עם שאול המלך? (סקרנות נלהבת? אדישות? חשש?). האם בהנחה ששאול לא היה מודע לרעיון שהתורה גדושה ומעמיקה, יש בעיה באורתודוכסיה הנוכחית (או שהתהליך מקדש ומה שיוצא אני מרוצה)? אשמח לתשובה