האם יש טעם ללמוד לוגיקה? (ביקורת)

אריסטו לא "המציא" את הלוגיקה; גם לפני כתיבת ה'אורגנון', בני אדם ידעו אינטואיטיבית שאם כל בני האדם הם בני תמותה וסוקרטס הוא בן אדם, אזי הוא בן תמותה. אריסטו רק המשיג, ניסח ופירמל את דפוסי החשיבה שהיו קיימים ממילא בשכל הישר של בני האדם. בנוסף, אתה צודק שהלוגיקה אינה מוסיפה לנו ידע עובדתי חדש על העולם. הפילוסופים מכנים זאת "ריקנותו של האנליטי". כל טיעון לוגי דדוקטיבי תקף, למעשה, מניח את המבוקש – המסקנה כבר חבויה במובלע בתוך ההנחות מראש.

אך מכל זה איני גוזר בשום אופן את המסקנה שלך שאין טעם בלימוד לוגיקה בימינו.

ראשית, למרות שהמידע במסקנה כבר חבוי בהנחות, איננו תמיד מודעים אליו או מסוגלים לשלוף אותו בכוחות עצמנו. הדימוי שאני נוהג להשתמש בו הוא של כספת: הלוגיקה והמתמטיקה מספקות לנו מפתח לכספת ידע שכבר מצויה ברשותנו, אך איננה נגישה לנו ללא עזרה. קח למשל את הגיאומטריה: כל ילד מבין אינטואיטיבית את האקסיומות (למשל, שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד), אך כמעט אף ילד לא יידע לחלץ מכך בכוחות עצמו את המסקנה שסכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות ללא לימוד מסודר. במקרים מורכבים, הלוגיקה מאפשרת לנו להתמודד עם בעיות ולהסיק מסקנות שהאינטואיציה לבדה פשוט אינה מסוגלת לעבד (כמו למשל בשאלות מורכבות במבחנים פסיכומטריים).

הטענה שאדם בימינו בקיא בלוגיקה ואינו נכשל בכשלים לוגיים, נשמע מנותק מהמציאות ברמות שקשה לןהאמין. איני מצליח לשמוע טיעון אחד שאין בו כשלים מכל החכמולוגים בימינו.

שנית, כלי הלוגיקה חיוניים כדי להימנע מטעויות ותעתועי חשיבה. הצרנה של טיעונים (פורמליזציה) מבהירה את הסיטואציה ומאלצת אותנו לחשוף הנחות סמויות (אנתיממות) שקיימות בטיעון שלנו ולרוב לא נאמרות במפורש. בני אדם – כולל אינטלקטואלים "בני זמננו" שאתה מניח שיש להם תשתית מחשבתית – הולכים לא פעם שולל אחרי טיעונים שגויים לחלוטין (שהמסקנה בהם אינה נובעת מההנחות), רק בגלל שהמסקנה מוצאת חן בעיניהם או נשמעת להם נכונה עובדתית. החשיבה הלוגית הקפדנית עוזרת לנו להציף פרדוקסים, ולהוכיח לנו שהנחות שנראו לנו מובנות מאליהן – הן בעצם שגויות וסותרות.

שלישית, לגבי טענתך שהלוגיקה היא "רק מבוא טכני" ולא פילוסופיה: אכן הלוגיקה היא כלי, אך היא מהווה תנאי הכרחי (גם אם לא מספיק) לכל התפלספות ודיון רציני. אם טיעון או עמדה מכילים סתירה לוגית – מדובר בפשוט נונסנס (פיטומי מילי בעלמא), ומערכת כזו אינה אומרת דבר. הניתוח המושגי הלוגי פועל כ"הרס קונסטרוקטיבי" – הוא מנקה את עולם המושגים שלנו מסתירות ובלבולים לשוניים, כך שנוכל להתבונן במושג המזוקק והמופשט. ללא המסגרת האנליטית הברורה הזו, הדיון הפילוסופי מועד מיד להידרדר לאוסף של סיסמאות ריקות ולהתפלשויות פוסט-מודרניות, כפי שקורה לא פעם בשיח כיום כשאנשים טוענים טענות הזויות בשם "אחדות הניגודים" או מתרצים קושיות באמירה שדברים הם "מעל הלוגיקה".

ורביעית, כשלומדי לוגיקה לא לומדים רק את הכלים הפורמליים אלא את צורת החשיבה. משמעותן של הנחות ושל גזירה לוגית וכדומה.