האם כל האסטרטגיה הביטחונית של מדינת ישראל מבוססת על מזל טהור?

לדעתי לא נכון לומר שהאסטרטגיה שלנו תלויה במזל. נכון יותר לומר שאין לנו אסטרטגיה. יש נטייה אנושית להתמקד בהווה, בוודאי כאשר הוא מציק ומורכב. בטח כשהממשלות מתחלפות כל כמה חודשים או שנים ואי אפשר באמת ליצור משהו לטווח ארוך. אז כל אחד מנסה להטביע חותם בשנים שיש לו.
זה עוד יותר מוזר אם לוקחים בחשבון שהבחירות שלנו נסובות בדרך כלל סביב העניין המדיני-ביטחוני, ללא שום הצדקה (כ לגביו אין הרבה מה לעשות ואין שום הבדל בין הממשלות השונות, בעוד שבעיות אחרות דורשות מענים ולגביהן יש ויכוחים אמיתיים). זה מחדד עוד יותר את האבסורד של היעדר האסטרטגיה בתחום המדיני-ביטחוני. 
אבל שים לב שמיטוט החמאס אינו עניין פשוט כלל ועיקר, גם כשהחיילים נמצאים שם. הוא גם לא מסיים את הסאגה, שכן אחרי שמוטטת אותם יבואו אחרים במקומם. אתה לא חי בוואקום, כמו שלומד כל ראש ממשלה או שר שמצהיר הצהרות גדולות עד שמגיע לכיסא שבו הוא אמור לפעול ולקבל החלטות. אז בדרך כלל אנחנו שומעים שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
הערתך לגבי תלות התגובות שלנו בתוצאה היא אכן הערה נכונה. זה באמת טמטום מפואר ומתמשך (של כל הממשלות וכל הרמטכ"לים), שגם בהיעדר אסטרטגיה לא ראוי שיתרחש.
מהסיבות שתיארתי למעלה, אני מהסס קצת בביקורת שלי על חוסר האסטרטגיה. עובדתית ברור שאין לנו אסטרטגיה. השאלה האם אני יכול לבקר את זה? לא בטוח. ייתכן שזו נגזרת של המבנה הדמוקרטי והוויכוחים הפנימיים שלנו. אין פלא שאנשים בוחרים לנהל את הסכסוך ולכבות שריפות כי אין בפניהם דרך אחרת.
ובכל זאת, אני לא בטוח שאם היה קם כאן מישהו או גוף עם אסטרטגיה סדורה, שמציעה מענים לתרחישים שונים שיגיעו ומסבירה לאן היא חותרת וכיצד יעשו זאת, הוא לא היה מקבל את קולותיו של רוב הציבור שהיה מאפשר לו לנהל את העניין לטווח ארוך. אולי כן. אבל בינתיים עוד לא קם מישהו כזה.