האם ניתן או איזה הנחות בסיסיות צריך על מנת להוכיח את נצחיות הנשמה

אני מסכים עם נקודת המוצא הדואליסטית של הטיעון שלך, שלפיה החומר הפיזיקלי והכימי כשלעצמו אינו יכול להסביר את תופעות התודעה והמצבים המנטליים (ואולי גם את החיים. אבל זהו ויטאליזם ולא דואליזם. כל ההודעה שלך מערבבת ביניהם בצורה מאד בעייתית), ולכן יש להניח את קיומו של רכיב נוסף ולא חומרי באדם – הרוח או הנשמה. הנשמה היא לא מה שהופך את אוסף המולקולות והתאים של הגוף לישות אורגנית חיה, שכן לזה די בויטאליזם, ולרוב הדעות אפילו אותו לא צריך. התופעות המנטליות הן רובד נוסף.

עם זאת, אני רואה כמה כשלים לוגיים מרכזיים במעברים שעשית בטיעון בניסיון להוכיח מתוך כך את נצחיות הנשמה:

ראשית, אתה מזהה בסוף הטיעון שלך בין משהו שהוא "רוחני" לבין היותו "הכרחי" או "נצחי", ואיני רואה שום נימוק סביר לזיהוי הזה. עצם העובדה שישות מסוימת אינה חומרית, לא אומרת שקיומה הוא הכרחי אונטולוגית או שהוא נצחי. בדיוק כפי שהגוף הפיזי שלנו נברא, כך גם הנשמה יכלה להיווצר או להיברא בשלב מסוים מ"חומרים" רוחניים. אם העולם והחומר יכלו להיברא בזמן מסוים, גם הנשמה יכולה להיברא ולהיכנס לגוף בשלב כלשהו, ואין שום הכרח לוגי לומר שהיא קדמונית או נצחית במהותה.

שנית, לגבי ההשוואה שלך למשולש (הטענה שחיים הם תכונה אימננטית לרוח שלא ניתן להפריד ממנה) – קיום או חיים אינם "תכונה" של עצם. כפי שהעלה קאנט בביקורתו המפורסמת על הראיה האונטולוגית, קיום אינו תואר. לעצם יכולות להיות תכונות, אבל "להיות קיים" זה לא תכונה, אלא אמירה על עצמותו של הדבר; אם אין קיום, אין עצם שנושא את התכונות. לכן, לא בטוח שאפשר להגדיר "חיים" כתכונה הכרחית של הרוח שמונעת ממנה לחדול מלהתקיים. מה עוד שאיני יודע מניין ההנחה שזה מהותי לחומר. אתה בעצם מניח כאן את המבוקש.

הטענה שחיים הם תכונה שלא יכולה לחול על החומר בעייתי. מה פירוש "לחול". החומר הוא חי (בין אם אתה ויטליסט ובין אם לאו). תופעות מנטליות זה עניין אחר, וגם לגביו יש ויכוח מול התפיסות האמגרנטיות.