האנליטיקה של קאנט

שלום,
לפני עשור וחצי לערך סיימתי את כתיבת הדוקטורט שלי על עמנואל קאנט
בעבדותי צללתי אל ה"אנליטיקה" של קאנט. בפרט, בחנתי את הכ-המדמה (הדמיון) ואת הקשר בין כושר זה של ההכרה לבין הזמן בראי דבריו של קאנט על המספר ופעולת הספירה.
 
אני מבקש להעמידך על טעות גדולה מאוד המצויה בדבריך על קאנט ב"אמת ולא יציב":
בשום מקום קאנט אינו טוען כי כל משפטי המדע הם סינתטיים-אפריוריים!
קאנט מציג מספר מוגבל מאוד של משפטים שכאלו, הלא הם "העקרונות" הידועים
וכן מציין כי כל משפטי המתמטיקה (אריתמטיקה וגיאומטריה) הם כאלו
האחרונים זוכים למעמד המיוחד בתוקף הקשר ההדוק בינם לבין צורות ההסתכלות, החלל והזמן (ואין כאן המקום לפרט את ההצדקה הלא פשוטה הזו מצדו)
באשר למדע הוא מסיק אך ורק כי המשפט "לכל מאורע יש סיבה" הוא סינתטי-אפריורי.
אך אין הוא מציג אף משפט מדעי קונקרטי ככזה!
 
צר לי שטעות כל כך משמעותית השתרבבה לדבריך.
מובן לי שספרך מבקש לצבוע במשיחות מכחול רחבות נושא גדול מאוד.
אך אין מדובר כאן על תמצות שהוא כורח המציאות, אלא על טעות מהותית
ההעמדה השגויה הזו היא הזוכה ל"הפרכה" על ידך, אך לא את קאנט אתה מפריך בדבריך….
 
בברכה