הגבולות הקוגניטיביים של הרציונליות וההסבר של העולם

שלום לרב מיכאל אברהם,

אני פונה אליך כיוון שאני מעריך מאוד את הגישה שלך. נדיר לפגוש הוגה דעות מאמין בעל מחויבות עמוקה, שמוכן ללכת עם הטיעון הלוגי לכל מקום שאליו הוא מוביל ולדון בפתיחות מוחלטת בהנחות היסוד שלו.

אני חושב שזיהיתי נקודת מחלוקת יסודית עם הגישה שלך, ואשמח מאוד לשמוע את דעתך עליה.

אתה משתמש בתבונה וברציונליות כדי להגיע להסבר של העולם. האינטואיציה שלי שונה: עצם העובדה שהמוח שלנו הוא תוצר של אבולוציה מובילה אותי לחשוב שהיכולות הקוגניטיביות שלנו הן קרוב לוודאי מוגבלות ומותנות מבחינה ביולוגית. באותו אופן שבו כלב, חכם ככל שיהיה, לעולם לא יוכל להבין מושגים מתמטיים מופשטים כמו מספרים שליליים או משוואות דיפרנציאליות, נראה לי סביר מאוד שישנם ממדים של המציאות האובייקטיבית שהם מעבר ליכולת ההשגה המבנית של המוח האנושי.

מכאן, אני תוהה האם מושגים כמו "סיבתיות" או "תכלית" אינם אלא קטגוריות פנימיות של הרוח האנושית, שאין שום ערובה לכך שהן תקפות לגבי המוחלט (האינסוף). באותו אופן, ייחוס תכלית לבריאה נראה לי כהשלכה אנתרופומורפית: מדוע להניח שישות מוחלטת פועלת למען "תכלית" במובן שאנו בני האדם מבינים אותו?

אינני שולל שאירוע של התגלות יכול להוות חלק מהתשובה; בעיניי, זוהי אפשרות אחת מני רבות. מנגד, נראה לי סביר יותר שהסבר העולם נמצא בספירות מושגיות שחומקות מאיתנו לחלוטין, אולי אפילו עד לרמה שבה איננו מסוגלים לנסח נכון את השאלות לגביהן.

איך אתה מיישב, מבחינה לוגית, את ההשלכה של קטגוריות אנושיות (כמו כוונה או תכלית) על מציאות מוחלטת שככל הנראה חורגת מהארכיטקטורה של המוח שלנו?

אשמח מאוד לקרוא את נקודת המבט שלך על כך, אם זמנך מאפשר זאת.

בכבוד רב ובהערכה,

הלל כהן