ההגדרה האמיתית של אתאיסט ומאמין

מקובל להחשיב אדם שאומר שמאמין באלוהים כתאיסט, ומי שאינו מאמין כאתאיסט. אני תוהה עד כמה ההגדרות הללו כשלעצמן משמעותיות (מבחינה יהודית ולא יהודית כאחד).
אדם שמצהיר שמאמין באלוהים אבל לא סבור שזה מחייב התנהגות טובה (דאיסט, או שכופר בשכר ו/או עונש) לכאורה אין להצהרתו כל משמעות, כיון שמדובר באלוהים לא רלוונטי מעשית. מאידך, אתאיסט שמצהיר על מחוייבות דאונטולוגית לערכים, הרי בפועל יוצא שהוא מאמין במחויבות למה שאנחנו קוראים רצון ה׳, אלא שפשוט קורא לזה בשם אחר.
הדבר דומה לאדם שמצהיר שאינו מאמין ביישות המכונה ״מדינה״ אך כן מחוייב לחוקיה, ולהיפך אדם שמאמין במדינה אך לא חושב שיש לקיומה רלוונטיות מעשית כי מכחיש את קיומם של חוקים כלשהם. לכאורה בפועל הראשון כן מאמין במדינה והשני לא, למרות שמצהירים להיפך.
 
האם אני צודק?