הוצאה להורג של מעוברת

אני מסכים עם כבוד הרב שההלכה תמוהה קצת.
בכל אופן בנוגע לשאלת השואל הדבר חלוק, שהסברא שם הוא שכיון שעיקר חיות הולד הוא מכח האם, 'ועובר ירך אמו', הרי כיון שדין האשה למות וחיותה הופסקה, הרי ממילא נפסקה חיותו של הולד.
אבל מה הקשר מכח זה להתיר לאשה להרוג את הולד ולהפסיק את חיותו, ולהשאיר את עצמה בחיים?
[השאלה הוא אם מותר לה להתאבד יחד איתו..]

שלום אבי.
הטענה הראשונה שלך תמוהה, כי פורמליסטיות כזאת לא מספקת במישור המוסרי. הטענה השנייה היא אחד הדברים שכתבתי בעצמי. למעט העובדה שאיני רואה שום צד להתיר לה להתאבד יחד איתו.

מה השאלה הגמ' לומדת זאת מהפסוק "ומתו גם שניהם" שמ"גם" מרבים גם את הוולד
מ"מ רואים מהגמ' שם שלעובר יש רק דיני ממונות ואין עליו איסור של רצח

האם אי אפשר להבין שאם החיות שלו תלוי בחיות שלה, ועל שלה יש דין להמית שממילא נאבדת חיותו?

ודאי שחיותו תסתיים עובדתית. השאלה מה ההצדקה המוסרית לזה

בס"ד י"ט בכסלו פ"ג

אף שיש ערך לחיי עובר, הרי שחייו נדחים מפני נפשו של אדם שיצא לאויר העולם. אולי כאן הלכה התורה צעד נוסף, ודחתה את חיי העובר משום עינוי דינה של אמו.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר