החיוב לעבוד את ה'

שלום וברכה, קראתי את המאמר שלך "אברהם מיכי – הכרת הטוב מוסרית ולוגית". רציתי לשאול, שנכון שאמנם יש חובה מבחינת ה'משפט' לציית ליוצר שלי, אך מה קורה כאשר זה נפגש עם פגיעה באחר?
אם ילד בוכה שרוצה ללכת לים בשבת וכו' אז לכאורה יש כאן פגיעה בו וה"ה כהן וגר' וכו', ניתן לומר שס"ס יש לי אפשרות 'לפגוע' בה' (לא למלא את רצונו) או בילד, אך משום אותה מחויובות כלפי יוצרי – אבחר לא 'לפגוע' בו. אך מה עם מקרים שעליי פשוט לצער/להעניש (על חוסר מילוי רצון ה') אחרים בתור מעשה כשלעצמו? האם גם שם יש את אותה החובה? אם נדמה זאת להורה אזי אה"נ שאולי מידת חסידות לשמוע לו אם אומר לך לפגוע בעצמך ברמה מסוימת, אך אם יאמר לפגוע באדם אחד – ודאי שלא נאמר שמכח זה שיצר אותי אמלא רצונו.
לכאורה היה אפשר לומר שכן, שהרי אם אני תופס שגם אותם אנשים מחוייבים לו אזי אני כופה אותם וכו', כעין שאכפה ילד לכבד הוריו, אך האם זאת כוונתך? והאם עצם היות מישהו יוצרי ויוצר חברי נותן לי את הכח לצער את חברי מעצם זה שגם הוא נוצר שלו? 
אם כן, אשמח שתפרט יותר. ומ"מ, לכאורה נראה שכדי לממש את הנ"ל צריכים להניח (מסורת/סברה וכו') שכל מה שה' עושה בסוף מביא לידי טוב לכולם (גם עונשים זה בשביל החוטא, וכן זה אינטרס של הילד לא ללכת לים בשבת וכו') וממילא כבר אין פה את אותה בעייתיות. האם אתה מסכים לכך?
ואם כבר הגענו לכאן, אזי אם אסכים ש'חסד-טוב לאחר' הינו ערך, ממילא זה גופא כבר יכול לשמש מניע לעבודת ה', ואולי אף מחוייבות, כמו המחוייבות שלי לעשות 'חסד'-'טוב'. האם אתה מסכים לזה?
תודה רבה, וסליחה על האריכות.