הלכה ורציונל

מה שאתה מביא מדבריי לא מוכר לי. איני חושב שחובה מוסרית גוברת בהכרח על חובה הלכתית (לא הבנתי מה זה משנה אם היא מובנת או לא. איני בטוח שיש בכלל חובות הלכתיות מובנות). מה שאני טוען הוא שבמקרים קיצוניים דיים, ייתכן מצב שחובה הלכתית תגבר. ועוד אני טוען שההחלטה מה גובר לא מסורה להלכה אלא לאדם עצמו, שכן זו דילמה חוץ מוסרית. א. דברי הרמב"ם הללו לא נוגעים לטענותיי בשום צורה. גם מפני שהוא עצמו כותב בפירוש בהמון מקומות שלכל המצוות יש טעמים ולדעתו גם בד"כ ניתן להבינם. אבל גם בלי זה, זה שאין להן טעם לא אומר שהן לא נדחות. ב. מה זה קשור. הליכה לפי 'רוח התורה' היא ציפייה של התורה, ממש כמו מצוות מפורשות. וכמוהן גם היא יכולה להידחות בפני עיקרון מוסרי. ג. דוגמה אחת מוכיחה משהו? מה עוד שמדובר על מצווה מול רווח. מה זה קשור למצווה מול מוסר?  ד. שוב הבאת דוגמה אחת למצווה שהיא חוקה. ומכללה תלמד שברוב המצוות המצב שונה. בקיצור, אף אחד מהמקורות הללו לא נוגע לדבריי. אם תרצה ללמוד יותר על שיטתי לגבי היחס בין הלכה למוסר תוכל לחפש כאן באתר ובסדרות שיעורים שנתתי. עסקתי בכל זה בפירוט רב בהרבה מקומות. גם אם יש סכנה, זוהי האמת. סכנות לא קובעות מהי האמת. אחרי שמבינים מהי האמת אפשר לחשוב איך מתמודדים עם סכנות. אני גם לא רואה כאן סכנה, כי כל אחד יכול גם לא לקיים בכלל את ההלכה אם הוא רוצה. מי שרוצה לקיים את ההלכה ולא מחפש תירוצים, ידחה את ההלכה רק במקרי קיצון וזה אכן מה שראוי לעשות. אז איזו סכנה ראית כאן? להיפך, בגישה הקיימת הסכנה היא שאנשים לא יקיימו את צו המוסר בגלל שלדעתם ההלכה תמיד גוברת. איני מבין מדוע תמיד רואים את הסכנה בצד שאני מדבר עליו ולא בצד ההפוך. למה סכנה הלכתית חשובה יותר מסכנה מוסרית? לא יודע מהו הרעיון שהתורה היא אמת מוחלטת אם היא נעלה או לא נעלה מבינתנו (מה הקשר בין זה לזה). התורה היא אמת מוחלטת וגם המוסר הוא אמת מוחלטת. השאלה מה עושים כשיש התנגשויות ביניהם. כאשר פיקו"נ דוחה שבת זה אומר שאחד מהם אינו אמת מוחלטת? מה הקשר? בקיצור, השאלה הזאת רצופה בלבולים מושגיים, ובגללם גם כל המקורות שהובאו אינם רלוונטיים לדיון.