המצוה שלא לתור אחרי מחשבת הלב למינות

נראה לי להציע דרך אחרת והיא שמי שאין לו ברירות באמונה והוא נבוך עדיין כמו רבים, לכך חיבר הרמב"ם את מורה הנבוכים, ולגביו לא רק שמותר אלא צריך לתור אחר מחשבות שהם להיפך מהתורה כדי לברר את אמיתות התורה – שהרי לא ברורה לו עדיין מחויבותו לתורה.
אבל מי שהתבררה לו אמיתות התורה באיזו דרך שהיא, ורק מחפש אולי יש ממש בדרכים אחרות שהם היפך התורה על זה קיים האיסור הנלמד מולא תתורו

זו ההצעה המתבקשת, אבל היא לא סבירה. אם מתעוררים לי ספקות ואני רוצה לבחון אותם?

אם מתעוררים ספקות חובה לבדוק אותם, אבל כאשר לא מתעוררים ספקות, ויש רק יצר סקרנות "אולי אם ננבור נמצא סדקים" או לבדוק דתות וכתות אחרות ללאספקות באמונה שלי

זה כמובן אפשרי, אם כי עדיין לא סביר. לא סביר בעיניי לאסור עיון בטיעון הגיוני. סביר יותר שאסרו לעיין בהטפה ולא בטיעונים.