המשך נידון משאלה במייל

עניתי על כך בדבריי.
ראשית גם בדבר שמפורש בתורה אם הוא נוגד את המוסר לא בטוח שהתורה תגבר. היא תגבר רק במקום שהקונפליקט הוא אינהרנטי. למשל, שמירת שבת כתובה בתורה. נניח ששמירת הנפש אינה כתובה שם (יש לדון בזה). מה עליי לעשות בהתנגשות בין פיקו"נ ושבת? טענתי שבהחלט ייתכן שפיקו"נ יגבר, כי מבחינה לוגית בקונפליקט בין הלכה למוסר ההכרעה מה לעשות לא מסורה להלכה. כך למשל יש מושגים של עבירה לשמה, או בלשון החזו"א "החלק החמישי של השו"ע".
מתי ההלכה תגבר מנדטורית? למשל במחיית עמלק. מדוע? מפני ששם ההתנגשות היא אינהרנטית. כל מחייה של תינוק עמלקי כרוכה בבעיה מוסרית. אם התורה בכל זאת מצווה למחות כנראה היא לקחה בחשבון את המחיר המוסרי. לעומת זאת, שמירת שבת אינה כרוכה תמיד בפגיעה בנפש, וגם לא להיפך. לכן שם זו התנגשות ויש להכריע אותה כל מקרה לגופו.
בדבר שאינו מפורש בתורה, נכנס עוד עניין והוא אפשרות הטעות. אולי חכמים טעו כשהבינו כך את התורה. אז נכון שיש חובה לציית לחכמים גם במקרה כזה, אבל אם הגעתי למסקנה שהתוכן של הציווי אינו נכון או אינו מוסרי באופן קיצוני, אולי החובה לציית לחכמים אינה עומדת בפני המחיר המוסרי. לכן שם המוסר יכול לגבור. כמו כל איסור הלכתי אחר נדחה בפני ערכים (כמו בתחילת ההודעה), גם חובת הציות היא חובה הלכתית שיכולה להידחות.
[הערה. את מניח ש"לא תסור" נאמר גם כשברור לי שהשמאל שלהם הוא ימין. זו מחלוקת בין מקורות חז"ל, וממש לא פשוט. ראי בריש הוריות בסוגיא של טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים]

נראה שעכשיו אני מבינה קצת יותר ,עיקר הנקודה זה נראה משום שהרב סובר שמתי שאין קונפליקט אינהרנטי אז אין הכרח לשמוע לתורה ,
אבל העובדה שאולי חזל טועים לא רלוונטית לדיון כי זה רק אולי טועים וכל הצד שלי להסתפק זה מצד המוסר שכבר ראינו שאינו תמיד תואם בקונפליקטים המוכרחים, ואם כן אין כאן ודאות שחזל טועים, ואם כן לית מאן דפליג שמבחינה הלכתית נדרשים לשמוע לחזל אלא שהציווי לשמוע לחזל לא עומד מול המוסר מתי שאין קונפליקט אינהרנטי .
ולכאורה לא היה צורך להדגיש נקודה זו
האם הבנתי את דברי הרב כשורה ?

הסברתי מדוע העובדה הזאת מאד רלוונטית. האפשרות שחז"ל טועים אומרת שגם כשהסתירה אינהרנטית לא בהכרח יש לשמוע להלכה ולא למוסר.