הנשמה לאחר המוות
שלום כבוד הרב,
ראיתי בכמה תשובות באתר, שכתבת שאתה חושב שסביר שהקיום של הנשמה ממשיך אחרי שהגוף מת. עוד כתבת שאולי הנשמה לא נשארת כאישיות מובחנת אבל מתמזגת לסוג של קולקטיב.
האם תרחיש כזה שבו הנשמה לא נשארת מובחנת, לא שקול לסוף הנשמה? אם אני לא אני יותר, אז מה זה משנה להיות חלק מקולקטיב? האני, או הנשמה שלי כפי שהיא, חודלת מלהתקיים…
נ. ב.
אם הקב"ה הוא טוב מוחלט, לא סביר להניח שמה שקורה לנשמה לאחר המוות, צריך להיטיב?
לפי המסורת אנחנו אומרים על המתים שהם נמצאים במקום טוב יותר, אבל זה נובע גם מסברה, אם מקבלים את טיבו של הבורא…
תודה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
מה לגבי זה שהקב"ה טוב אז אפשר לסבור שהמשך הקיום הוא טוב?
לפי ההיגיון הזה אם הקב"ה טוב אז הוא לא היה אמור לברוא אותנו שהרי נמנו וגמרו מוטב לאדם שלא נברא.
אפשר לקבל את זה שהוא ברא אותנו עבורו, כדי שנקיים את מה שהוא צריך בעולם הזה, גם אם העולם הזה הוא לא טוב מוחלט עבורנו.
אבל אחרי שאין לנשמה קיום בעולם הזה (מות הגוף), למה שהנשמה לא תעבור למקום שטוב בו?
נראה לי די סביר אבל אשמח לשמוע יותר מדעתך
איני עוסק בספקולציות כאלה.
אז לדעתך יש המשך קיום כלשהו לנשמה אבל לאו דווקא טוב?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer