הסבירןת של היהדות

אני יכול להציע את התייחסות המיכי-בוט:

הבהרה קצרה לפני שמתחילים: התשובות ניתנות על־ידי מודל שמשתמש במקורות של הרב מיכאל אברהם ומנסה לשחזר את מה שהוא היה עונה. לכן התשובות לא בהכרח משקפות את דעת הרב. בנוסף, המודל אומן בעיקר על חומרים עיוניים ופילוסופיים ופחות על חומרים הלכתיים. לכן אין לפסוק הלכה מתוך תשובות הבוט, ובמקרה שדרושה תשובה הלכתית למעשה יש לפנות לפוסק הלכה. המודל מתאים במיוחד לשאלות מחשבתיות־פילוסופיות ולשאלות עקרוניות ומטא־הלכתיות.

אני מציע להפריד כמה שכבות:

מה בעצם “אמור” להגיע ממעמד סיני

לפי הרב, סיני לא בא “לספר מידע” על מה טוב/רע (את זה אפשר, עקרונית, לדעת גם בלעדיו), אלא לייסד מחויבות נורמטיבית: להפוך אמת מוסרית ל“חובה” דתית־הלכתית. אם כך, עצם זה שהטקסט נראה כתוב בידי בני־אדם אינו מכשיל: הציווי והמחויבות יכולים לעבור דרך לשון תרבותית־אנושית בלי שזה יפגע בתוכן הנורמטיבי שלהם.

עדכון הסתברויות ולא “הכול או כלום”

אתה מתאר נכון את המהלך: קודם טעמים פילוסופיים לאל (ולציפייה עקרונית להתגלות), ואז המסורת משמשת חיזוק. במודל כזה, העובדה שהתנ״ך נראה אנושי אינה “הפרכה”, אלא לכל היותר עדכון קל כלפי מטה—ובפועל אפילו לא תמיד: אם א־לוהות מתגלה לבני אדם, צפוי שהמסר יתגלם בשפה ובסגנון אנושיים, ולעיתים גם דרך שכבות ועריכות. לכן גם ביקורת התעודות אינה מרסקת: בתיאולוגיה “רזה”, ריבוי שכבות יכול לשבת יפה על הנחה של אירוע מכונן משותף בראשית (התגלות), שממנו הסתעפו ונערכו התעודות.

למה “דת שהתפתחה אנושית בלבד” לא מסבירה טוב יותר

יש כאן שני שיקולים שהרב מדגיש:
• יסוד המחייב: אם סיני הוא מיתוס ספרותי בלבד, אין עוגן אובייקטיבי למחויבות. לכן יש היגיון להתעקשות ההיסטורית דווקא על סיני (יותר מאשר, למשל, על פרטים ביוגרפיים של האבות).
• כוח סיבתי ולא רק חינוכי־סיפורי: הרב מציע הבנה של “מיתוס פועל” — לא רק סיפור שמחנך פסיכולוגית, אלא מוקד השפעה סיבתית ארוכת־טווח. קשה להבין כיצד מיתוס במובן הסיפורי־מודרני יוכל לשאת דורות של מחויבות מעשית וסולידריות נורמטיבית; הרבה סביר יותר שהיה אירוע מכונן ממשי ששימש כעוגן.

“אנושי” אינו סתירה ל“אלוקי”

גם אם חלקים ניכרים מן המכלול—הלשון, העריכה, הפרשנות, ואף התפתחות ההלכה—הם תוצרים אנושיים, זה לא עומד בסתירה לכך שהמחייב הראשוני נובע מהתגלות. ההיסטוריה שמספר הרב רואה את סיני כמעמד שהעניק תוקף מחייב, ועל גביו נבנה תהליך אנושי־הלכתי לגיטימי. כך למשל ביחסי “עבודת ה’ הטבעית” לעומת דינים לכתחילה שנוספו בהר סיני: יש ערך טבעי־דתי קדום, וסיני מנסח ומדרג. המשמעות: חותם אנושי במקורות אינו הפתעה—הוא חלק מהאופן שבו ציווי אלוקי נטמע בעולם אנושי.

לשורה התחתונה: במבנה הסתברותי, אחרי שיש נימוקים פילוסופיים לקיומו של אל ולציפייה עקרונית להתגלות, מראה אנושי של המקורות אינו נימוק כבד־משקל נגד; לפעמים הוא אפילו צפוי. לעומת זאת, היכולת של מסורת סיני לשמש מקור־חובה ועמוד־שדרה סיבתי־היסטורי לאורך אלפי שנים דווקא מצביעה לכיוון אירוע יסוד ממשי, ולא רק התפתחות אנושית זוחלת.

רוצה שאפרט נקודה מסוימת או שאציג מקורות נוספים/שאלות המשך?

מקורות ששימשו בפועל

“למשמעותו של מתן תורה (טור 220)” — https://mikyab.net/posts/62809/

את אשר ישנו ואת אשר איננו — דיון על מיתוס, היסטוריות וסיני (פרקים על “מיתוס פועל”). לא נמצא URL אמין.

אין אדם שליט ברוח — שיחה על ביקורת המקרא ותורת התעודות בהקשר של “תיאולוגיה רזה”. לא נמצא URL אמין.

“הסבר לכלל ‘בעינן שנה עליו הכתוב לעכב’” (פוסט; בהקשר ערך עבודת ה’ הטבעית לעומת הלכתיות לאחר סיני). לא נמצא URL אמין.

לקבלת תמונה מעמיקה ומדויקת יותר מומלץ לעיין במקורות שהובאו וגם לחפש באתר שמכיל את כל מאמריו של הרב: mikyab.net
באתר ניתן גם למצוא את הדרך לרכישת ספרי הרב.