הפרדוקס של ניוקומב
אני קורא כעת את הספר שלך מדעי החופש.
קודם כל אני רוצה לציין שאני נהנה מאד מהספר, ספר טוב מאד!
- השאלה שלי היא בנוגע למה שכתבת בספר שהפרדוקס של ניוקומב הוא הוכחה נגד הדטרמיניזם, ובנוגע לטענה שאם הנחנו דטרמיניזם אז גם הבוחר הוא דטרמיניסטי ולא יכול לשנות את בחירתו ולכן הנביא יודע מה יבחר וממילא מה לשים בקופסא, ענית בשני שלבים: שלב ראשון – השאלה בפרדוקס היא מה נכון לעשות מבחינה מהותית ולא מה יעשה הבוחר בפועל, זאת אומרת, גם דטרמיניסט יכול להניח תיאורטית מציאות של רצון חפשי והשאלה התיאורטית היא מה ישות בעלת רצון חפשי צריכה להחליט בבעיה כזאת? שלב שני – גם אם לא מניחים ישות בעלת רצון חפשי אנחנו מניחים שהאדם פועל באופן רציונלי ואם כן נשאלת השאלה איך האדם יכול לקבל החלטה רציונלית במקרה כזה?
ברצוני לטעון נגד שני השלבים האלה:
נגד השלב הראשון טענתי היא, שלפי הדטרמיניזם שאלה כזאת היא לא קבילה לוגית, ולא כי אי אפשר להניח לוגית רצון חפשי כמו שהארכת לדחות שם, אלא כי אי אפשר להניח רצון חפשי ונבואה בו זמנית, אם יש רצון חפשי אז אין אפשרות לנבא כי נבואה משמעותה היא שהדברים קבועים מראש, ולכן אי אפשר לשאול על החלטה חפשי בסיפור של נבואה.
נגד השלב השני טענתי היא, שגם אם אנחנו מניחים רציונליות של האדם ניתן ליישב את הסיפור, כי הנביא צריך לחזות את ההחלטה על פי האישיות של האדם שלפניו, מה שיקרה זה שלאנשים שלא מפריע להם כל כך זה שהם מקבלים החלטה לא רציונלית, הנביא תמיד ישים מיליון דולר, כי כשהם יבואו להחליט הם יחשבו שכדאי להם לקחת רק קופסה אחת, כי הם יודעים שבמקרה כזה הנביא ישים שם מיליון דולר ולא יפריע להם שיותר רציונלי לקחת את שתי הקופסאות כי הם אנשים כאלה שזה לא מפריע להם, ואם הם אנשים שכן מפריע להם שהם עושים החלטה לא רציונלית הנביא תמיד ישאיר את הקופסה ריקה כי הם יגיעו למסקנה שרציונלית הם צריכים לקחת את שתי הקופסאות, ואם הם ישקללו גם את זה שהנביא יודע את ההחלטה הזאת שלהם אז הם ייכנסו בראש שלהם ללולאה של שתי הטענות והנביא פשוט ייצטרך לחזות לפי האישיות שלהם באיזה שלב יימאס להם מהלולאה הזאת, כשהם בשלב של לבחור קופסה אחת או בשלב של לבחור את שתי הקופסאות?
מה לא הבנתי כאן נכון?
אני כבר לא זוכר את פרטי מה שכתבתי. לא הבנתי על מה אתה שואל. אתה לא מקבל שבעולם דטרמיניסטי ניתן לחזות מה יקרה? זו לא טענתי שלי אלא הנחה פשוטה.
לאחר מכן, לא הבנתי גם את שתי טענותיך.
ממש לא כתבתי שבעולם דטרמיניסטי אי אפשר לחזות, בדיוק הפוך, אני חושב שלא ממש טרחת לכתוב את מה שכתבתי אבל אני מבין אותך, האמת שאני לא מבין איך יש לך כח לקרוא את כל השאלות והתגובות ולענות עליהם
קראתי היטב, ולצערי לא הבנתי. גם לא אמרתי שכתבת את מה שאתה כותב כאן. אתה התחלת בתיאור עמדתי שעליה אתה מקשה. את עמדתי התחלת לתאר כך:
השאלה שלי היא בנוגע למה שכתבת בספר שהפרדוקס של ניוקומב הוא הוכחה נגד הדטרמיניזם, ובנוגע לטענה שאם הנחנו דטרמיניזם אז גם הבוחר הוא דטרמיניסטי ולא יכול לשנות את בחירתו ולכן הנביא יודע מה יבחר וממילא מה לשים בקופסא
ועל כך הסברתי שני הסברים.
מה ששאלתי כאן הוא מה בעמדה הזאת טעון הסבר. ברור שאם העולם דטרמיניסטי ניתן לנבא מראש מה שיקרה.
במחשבה שנייה אולי אתה מתכוון לומר שהתיאור המוסכם הזה הוא לכאורה מוצא דטרמיניסטי לפרדוקס, כלומר שאין כאן הוכחה לחופש הרצון.
את זה דחיתי בשתי צורות ולכן הסקתי שאין כאן פתרון כי הפרדוקס נותר בעינו אלא אם אתה מאמץ תמונה ליברטאנית. אני צודק?
בהנחה שכן, אנסה שוב להבין את טענותיך, ולהתייחס.
1. השאלה מהי ההחלטה הרציונלית במצב כזה מוגדרת היטב. מה שאתה אומר שהוא שאין אפשרות לנביא כזה עם רצון חופשי. נכון. זוהי בדיוק טענתי. אז כעת יש לנו שתי אפשרויות: 1. יש נביא ואין רצון חופשי. אבל אז חוזרת השאלה מהי ההחלטה הרציונלית שיש לקבל במצב כזה. 2. אין נביא כזה ויש רצון חופשי. אחרי שדחינו את הראשונה נותרת השנייה.
2. השאלה הזאת קשורה לקודמתה. בהנחה שמדובר בשחקן רציונלי הנביא לא יכול לנבא את מה שיעשה. אם אתה אומר שאין החלטה רציונלית וההחלטה היא בהכרח לפי האופי, אז חזרנו להערה 1. ושם עניתי.
קודם כל, תודה על הטרחה בניסיון להבין את דבריי, כשאני קורא אותם עכשיו אני רואה באמת שלא כתבתי ברור אבל הבנת נכון שכוונתי היא לטענות שלך על זה שיש מוצא דטרמיניסטי מהפרדוקס.
בנוגע לתשובתך לשאלתי, אני טענתי שלא נכון לטעון כלפי הדטרמיניסט מה ההחלטה שצריך לקבל כאן עם רצון חפשי, גם לא תיאורטית, כי אם יש רצון חפשי אין נבואה, ולמיטב הבנתי הסכמת עם זה אלא שטענת שחוזרת השאלה מה ההחלטה הרציונלית שצריך לקבל במצב זה.
טענתי היא שלא נכון לשאול מה ההחלטה הרציונלית שצריך לקבל אם אנחנו מניחים דטרמיניזם, כי כששואלים איזו החלטה צריך לקבל מניחים במובלע רצון חפשי, כי במציאות דטרמיניסטית האדם לא באמת מקבל החלטה אלא מתקבלת אצלו החלטה, וההחלטה שמתקבלת אצלו היא רציונלית מינוס ההשפעות האישיותיות שלו עליה, ואת זה הנביא יכול בהחלט לחזות כי כל נקודות הפתיחה כאן קיימות וקבועות.
במילים אחרות, כל אדם שמגיע לבחור איזו קופסה לקחת כבר קבוע מראש מה הוא יחליט על פי סגנון חשיבתו ואישיותו, האם מפריעה לו אי הרציונליות של ההחלטה ובאיזה שלב אמור להימאס לו מהלולאה החשיבתית הזאת, לכן לא נכונה השאלה מה ההחלטה הרציונלית אותה הוא צריך להחליט, כי לכל אחד יש את ההחלטה שלו על פי דפוס האישיות שלו ואת ההחלטה הזאת באמת הנביא חוזה.
בהחלט ניתן לדבר על ההחלטה הרציונלית גם אם מדובר ביצור דטרמיניסטי. זה גופא צה שהסברתי ולא מצאתי בדבריך שום נימוק לערעור על כך.
עברתי פעמיים על השרשור ולא מצאתי איפה הסברת איך שייכת החלטה רציונלית כשאין מה להחליט כי היצור דטרמיניסטי. תוכל למקד אותי?
הוסבר בספר. אבל מה יש להסביר? טענתי שיש דבר כזה החלטה רציונלית בסיטואציה הזאת, גם אם הבוחר עצמו לא יקבל ולא יכול לקבל אותה. אין קשר, כי זו שאלה עקרונית ולא שאלה עליו מה הוא יעשה.
זה מה שלא הבנתי. החלטה רציונלית שייכת בין שתי חלופות אפשריות, וא"כ לכאורה בעולם דטרמיניסטי אין מושג של רציונליות בכלל, גם לא ברמה העקרונית. (ולא רק רציונליות; לכאורה בעולם דטרמיניסטי אין שום מושג של שיפוט והערכה. אפשר רק לתאר את מה שקורה, וזהו).
בעולם שלי כמשקיף מבחוץ ושואל את עצמו יש רציונליות. השאלה היא עליי (מה הייתי עושה) ולא על הבוחר. אלא אם אתה טוען שבחירה חופשית זה מושג סתירתי ולא יכול להתקיים. הסברתי שם שלא זו הטענה שלהם ולא עם זה אני מתמודד.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer