הצלת היהדות.

קודם כל, ממרום גילי למדתי לא להסיק מסקנות מתופעות שפגשתי סביבי. מטוטלת היא בעולם, ומה היום עולה מחר יורד. לפני כשלושים שנה היה ברור לי שהעולם כולו דוהר שמאלה בצורה מטורפת. היום יש תהליך הפוך.
שנית, החוזרים בשאלה מעידים על תסיסה רוחנית ופריחה של ממש. נכון שיש לזה מחיר: אם אנשים בוחרים הם לא  תמיד בוחרים נכון, וחוצמזה השאלות הטובות שלהן שלא מקבלות מענה מביאות אותם לנטוש בגלל שאנחנו לא  מתייחסים אליהן. זה יכול להביא לתיקון גדול. אני דווקא מאד אופטימי מהתהליכים הללו. אם היינו ממשיכים להפטיר כדאשתקד ונותרים באותה תפיסה כמו של הדור הקודם למרות כל הקשיים ושינויי המציאות והמידע החדש – זה היה איבון מדאיג. יש הבטחה שלא תישכח מפי זרעו, ולא עלינו המלאכה לדאוג. אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים – והקב"ה יעשה הטוב בעיניו. ואם זה ייעלם – אז נעלם. בעיה שלו. כנראה איןן לזה זכות קיום.
מטרתי באתר הזה ובכתיבה היא לנסות ולהסיט את המסלול לכיוונים שכתבת. כל אחד יעשה את המעט שהוא יכול, ואני מאד אופטימי שבסוף האמת תורה דרכה. ואם לא – אז כנראה זו לא האמת ואם כך אני לא מצטער שהיא נעלמה.
סוף דבר אני לא מודאג בכלל. להיפך, אני הייתי יותר מודאג מהאינרציה החרדית שלמרות האיוולת והעיוותים שבה נותרת על מכונה בלי טלטולים גדולים מדיי (אם כי גם שם יש תהליכים מעניינים כמובן). כל אלו הם תהליכים מבורכים שמעוררים בו אופטימיות גדולה. הייתי מיואש אם הייתי חי לפני תחילת ההשכלה והכל היה נותר ישן ועבש כשהיה.