הקם להורגך בספק

הגיוני. ואינך מחלק בין אם הרעל ודאי נמצא במזרק והוא ממית בסיכוי אחד לחמש ובין אם הרעל נמצא במזרק בסיכוי אחד לחמש והוא ממית ודאי?
אגב מצד הלכה מי שנוטל מזרק כזה (שבסיכוי אחד לחמש יש בו רעל שממית בודאי) והזריק והרג בעדים והתראה הוא רוצח גמור?

לא נראה לי.
תלוי בדין התראת ספק.

כל רודף הוא ספק, מי אמר שיצליח להרוג

שאלת המינון היא חשובה (על איזה סיכוי מדובר). אם לא נעביר קווי מינון סבירים, אז ייצא למשל שכל אדם שלא מקפיד על הנחיות הקורונה יש להרוג אותו כרודף.

יש גם הבדל נוסף בין המקרים: במזרקים אתה מתכוון להכניס אותי להגרלת מוות אבל לא בהכרח לרדוף לרצוח. במקרה של רודף רגיל הוא מתכוון לרצוח אלא שאולי לא יעלה בידו. אמנם זהו הבדל ביחס למידת הרשעות, ולא בטוח שהוא רלוונטי לדין רודף.

האם יש קשר בין "חייך קודמים" לפיקוח נפש? ז"א כמו שבשבת פיקוח נפש כולל הצלת איבר, כך יחול דין רודף על מי שרוצה לכרות איבר חבירו? ואם לא, האם יש חילוק בין הנרדף שיכול להרוג את הרודף לבין כל אדם?

כוונתך ל"וחי בהם" לא ל"חייך קודמים". פיקוח נפש בשבת לא כולל סכנת איבר (פרט לעין).
בדין רודף למי שרוצה לכרות איבר חברו, נראה לי פשוט שחל עליו דין רודף גמור עד המתתו אם אין ברירה אחרת. כתבתי במאמר שגם מי שבא לגנוב מותר לי להורגו אם אין ברירה אחרת (זהו דין בא במחתרת, לפי פרשנותי. ראו שם את הוויכוחים). אבל ברדיפת איבר נראה שמותר להורגו אפילו בלי המעטפת של בבא במחתרת (שאסור במקום שבו ברור בוודאות שלא יהרוג אותו). כך קבעו חכמים גם לגבי מוסר ממון שהורגים אותו כרודף.
שים לב שלאור מה שכתבתי כאן אין שום מקום להשוואה לדיני פיקוח נפש בשבת, שהרי שם הדיון הוא על חשיבותו וערכו של איבר (מול חילול שבת), האם ערכו הוא כערך החיים או לא, והתשובה היא שלא. ואילו כאן אני טוען שלמרות שאיבר אינו שווה לחיים יחול דין רודף ברדיפת איבר (כמו שבממון הוא חל). כי במקרה של רדיפה לא עושים השוואה של הערכים המוצלים מול אלו שנפגעים (אם היינו עושים השוואה כזאת לא היה חל דין רודף בכלל שהרי הכלל הוא "מי יימר דדמא דידך סומק טפי", ולא דוחים נפש מפני נפש).
השוואה נכונה יותר מאשר "חייך קודמים" היא לסברת "מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא" שמצאנו בכמה מקומות.

קראתי, אתקן. אם אדם רוצה לפגוע באיבר חבירו בלבד (לדוגמה באמצעות סנוור בקרני לייזר) כך שידוע בוודאות גמורה שאין סכנת נפשות, האם יחול עליו דין רודף? אם לא, האם מותר לנפגע להרוג את הפוגע? ואם לא, מה הדין במקום של וודאות גמורה שאפשר להציל את הנפגע(הנפגע בבית חולים) והפוגע לא הולך להרוג אך מעשה הפגיעה עצמו לולא הטיפול של הבית חולים היה יכול להרגו?
(נ.ב. אדם הרוצה להתאבד יחול עליו דין רודף וממילא מוטל על כל אדם להרגו : )

נ.ב. זה לא היה ברצינות

תיקנת את האנלוגיה ולא את השאלה. אבל לשאלה עניתי.
במקרה שאפשר לתקן נראה לי שעדיין יש לו דין רודף כמו ברדיפת איבר. מי שרוצה לשלוח אותי לבית חולים זכותי להתגונן. זה כמו מי שמאיים עליי שאתן לו שקל ואם לא הוא יהרוג אותי. אין ספק שמותר לי להקדים ולהרוג אותו למרות שאני יכול לתת לו שקל ולהציל את שנינו. לא חייב לו שקל ולא חייב לו ניתוח בבית חולים.

זה לא אנלוגיה תיקנתי את השאלה, קראתי את מאמרך לגבי בא במחתרת, מבואר שם שצריך פיקוח נפש כל שהוא, גם אם הוא פיקציה, ולהיפך, רואים שאם אין שום צד של פ"נ אסור להרגו, ולגבי מוסר רבו הפלפולים שם האם זה תקנה וכו'
ולכן שאלתי מה יקרה אם אצלנו אין צד פ"נ כגון סנוור בקרני לייזר? האם ומהו ההיתר של הנפגע להתגונן/כל אדם שירצה להציל, במחיר הריגת התוקף. אם אתה חושב שענית לי על זה תגיד וארפה, כי אני לא מצאתי תשובה

אחזור בגרון ניחר שוב על טענתי: יש דין רודף גם ברדיפת ממון ואיבר. גם בלי סכנת נפשות. אם אתה יכול להציל את הממון או האיבר בלי להרוג אז כמובן אסור להרוג. ולדעתי זה גם הדין בבא במחתרת. אני מציל את הממון בכל מקרה, ואם איני יכול אני הורג אותו. הסברתי שההחרגה של אביו (ברור כשמש שלא יהרוג) נועדה למטרות הצהרתיות בלבד. כל גנב אחר בכל סיטואציה אפשר להרוג.