הקפאת גופות

בארצות הברית קיימת תופעה (כנראה עדיין קטנה) של הקפאת גופות. יש המקפיאים את הגוף כולו, ויש המקפיאים את המח בלבד. המטרה היא לשמר את הגוף מריקבון, כך שאם ביום מן הימים הרפואה תוכל לרפא אותו (למשל להדפיס לו לב במקום זה שקרס, או למאן דמקפיא מח – להדפיס גוף שלם) – האדם יחזור לחיים.
מספר שאלות – 
א. האם ההלכה מתירה את זה? לכאורה ההלכה היא שמי שמת – קוברים. אבל כאן זה נראה שהאדם בוחר לא לראות בעצמו מת (ואולי עצם הידיעה שאולי יום אחד תהיה אפשרות טכנולוגית כזאת משנה את מושג המוות בעיני האדם והאנושות), אז יתכן שדין זה לא חל עליו. מה גם שהקריטריון ההלכתי למוות נלמד מהלכות על מי מפקחין את הגל – שזה בעצם שקול להאם ניתן להחזיר לחיים.
ב. אם נניח שהקפאת גופות משנה את מעמדו של האדם והוא אינו חשוב כמת – האם תהיה לזה השלכה על דיני ירושה (בהנחה שהוא מת בלי להחליט מה יעשו ברכושו), על אשתו האלמנה(?)?
ג. ידוע שישן מצטרף למנין. השאלה אם גם אדם כזה (ונראה שזה תלוי אם הטעם לצירוף ישן הוא "כל בי עשרה שכינה שריא" או "כל הראוי לבילה" במובן שהוא יכול להתעורר ולענות – משא"כ כאן)