הראיה הקוסמולוגית

א. לא הבנתי את ההבחנה בין דברים שיש לנו לגביהם נסיון לבין דברים שאין לנו גביהם נסיון אם בסופו של דבר עקרון הסיבתיות לא נלמד מנסיון (הוא עקרון תבונתי).ב. האמרה היא שלא ברור שעקרון הסיבתיות תהיה תקפה במקרים של ריק מוחלט (לפני חוקי הפיזיקה), כלומר יש הבדל מהותי בין עיקרון הסיבתיות בשאר המקרים לבין תוצרת העולם, ברגע שהעולם נוצר איתו נוצרו חוקי התבונה אבל ביצירת העולם אין שום סיבה להניח סיבתיות

אם הבנתי נכון כוונת השואל היא להפריד בין שני סוגי נסיונות. ישנו ניסיון לגבי שינויים פיזיקליים בעולם שאנו מניחים לגביהם שהם מצריכים סיבה. למיטב זכרוני הרב הסביר שעקרון הסיבתיות הוא אמנם אפריורי אך הוא בכל זאת נלמד מהניסיון (בדומה ללימוד חוקי הגיאומטריה בכיתת לימוד), אם כן הלימוד הזה נעשה לגבי שינויים במובן של מצבי ארגון של חלקיקים. אך אין לנו ניסיון לגבי ההיווצרות עצמה של אותם חלקיקים ואין סיבה (?) להניח שהם מצריכים סיבה. (הבחנה דומה שמעתי מהרב לגבי מלאכת הוצאה שמלמדת ששאר המלאכות הם לא באמת 'יצירות' אלא רק שינויים בארגון החומר).

לעניות דעתי התשובה לכך היא שאמנם אין לנו ניסיון לגבי היווצריות באופן כללי אך האינטואיציה הבסיסית ביותר אומרת שאם לשינויים ותנועה צריך סיבה ק"ו ביצירה (בהנחה שחומר אכן נוצר מתישהו, שזו ההנחה המקובלת במדע)

שאלה זו עלתה כאן כמה וכמה פעמים. עקרון הסיבתיות לא נלמד מהניסיון אבל הוא נסוב על דברים שבניסיוננו. זה מה שאומרת האינטואיציה שממנה הוא נלמד.
על השאלה השנייה כבר עניתי.

עכשיו זה נכנס לשאלה הראשונה מה זה אומר נסיוננו, על יצירת העולם יש לנו נסיון אם לא, עקרון הסיבתיות אינו תקף, אם כן באיזה מובן יש לנו נסיון לגביו ששונה מהנסיון שאין לנו על אלוקים?