הרבה שלו' וברכה

הארות בעניין מש"כ כת"ר שליט"א בעניין
הערות על ההידור בנר חנוכה (טור 430)
מיוסד ע"פ יסוד ששמעתי מכמה תלמידי חכמים גדולי דור
נראה שיש שני צדדים להידור מצוה, אחד הוא בחפצא שהיא מהודרת ביותר, ובזה אמרינן (בא"ח ס"תרנו א),"מצוה להוסיף עד שליש" ע"ש. ויש צד אחר, והוא בגוף הגברא המקיים את המצוה, דהיינו שאם הוא מקיים את המצוה בכוונה גדולה או ביראת שמים גדולה או בשמחה רבה אף אלו בכלל הידור מצוה. וכן הוא להחיד"א ז"ל (בצפורן שמיר אות קסא). "הדור מצוה שיהא שמח הרבה בעשייתה, וכתבו ז"ל שנוטל שכר הרבה על עשייתה בשמחה יותר מהמצוה גופה. ואפשר דנוטריקון שמחה הוא ש'מחת מ'צות ח'יוב ה'וא. יצדק מאד דרך המפרשים במאמר גדול הנהגה מיגיעו ששמח במצות, שהשמחה לבד חוץ מגוף המצוה הוא גדול מיראת שמים שעושה המצוה, שהשמחה גדולה מהמצוה." ע"ש. הרי שיש הידור מצוה אף בגופו ולא רק בחפצא של מצוה.

וכבר נודע שהיא מצוה גדולה לקיים איזו מצוה בשמחה, כמ"ש בתהלים (פ"ק ב), "עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה", וכמבואר בשבת (ל:) "שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'." וכן הוא ברמב"ם (הל' סוכה פ"ח הל"טו), "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הק'ל שצוה בהן. עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלק'יך בשמחה ובטוב לבב." וכתב החיד"א ז"ל (במדבר קדמות, מע' שין, אות כה), "כשעוסק בתורה או מצוה או תפלה צריך שיהא שמח מאד יותר מאשר הרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב… רבינו מרח"ו ז"ל, (שער רוח הקודש).וכן הוא בכמה ספרי מוסר.

ולפי זה יש לדון, מי יותר משובח. מי שמקיים מצוות חנוכה בלב כאבן ובלי שמחה, אבל במנורה שהיא מהודרת מאד, או מי שמקיים המצוה במנורה ישנה שאינה מהודרת אבל בשמחה גדולה. נראה ברור ששמחת המצוה היא עדיפה מהידור בגוף החפצא, דהיינו המנורה עצמה. ובשלמא דמצינו שהשכינה שורה עליו בשמחה של מצוה כמבואר בגמ' לעיל, אבל לא מצינו שכתבו רבותינו שהשכינה שורה עליו משום הידור בחפצא של מצוה. וגם לא מצינו בהידור בחפצא של מצוה "שנוטל שכר הרבה על עשייתה יותר מהמצוה גופה".

וכן מצינו לגבי אם צדקה עדיפה מתענית או לא. כתב הט"ז (בס"תקסב ס"ק ח), "דכאן בתענית הוא נחשב ממש כקדשים, דהא תענית במקום קרבן שהוא מקריב גופו לשמים, עדיף מצדקה שהוא לצורך בריות. וראיה לזה מדברי הרא"ש (פ"ק דתענית) שהביא שם דברי הראב"ד שכתב וקבלת תענית אינו אלא לצדקה כאלו מתנדב מחלבו ודמו לגבוה…". וזה כמ"ש בברכות (יז.) "רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני." הרי בצדקה הוא נותן רק ממונו, אבל בתענית הוא נותן מגופו, ולכן י"ל שתענית עדיפה מצדקה. ולכן ה"ה בשמחת מצוה שהשמחה בגופו, והיא עדיפה מנתינת ממונו להידור בחפצא של מצוה. וכן איתא להדיא בברכות (לב:) "ואמר רבי אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה מאי טעמא זה בגופו וזה בממונו".

ולכן יש לדון בנד"ד, דמסתמא שיש לאיש זה נחת רוח ושמחה גדולה במה שהוא משתמש במנורה של אדם גדול וצדיק, ואין לו שמחה כזו אם המנורה רק חדשה אבל אינה מאדם גדול וצדיק. ולכן נראה שהוא יותר טוב לקיים מצוות נ"ח במנורה של אדם גדול וצדיק, שבזה יש לו שמחה רבה בקיום המצוה. ובפרט שכמדומני שאין מקור ברור בש"ס ובראשונים (רק במהרש"ל, עיין כה"ח ס"תרעא אות לא) להדר במנורה נאה לחנוכה, והטעם דמעיקר הדין לרוה"פ בכלל א"צ מנורה או כלי עבור נר חנוכה. כן נראה לענ"ד.