הרבנות הראשית חזרה בה מההצעה להקצות מתחמי חמץ בבתי חולים בפסח – הארץ – 28/1/19

מעניין לציין שיש דעות בהלכה שלפיהן אדם עובר בבל יראה על חמץ שאינו שלו (אך בבעלות יהודי שהכל מצווין לבערו). מופיע פירוט בשו"ת אחר:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%9C-%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%90-%D7%91%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D/

בנוסף, נראה לי שיש מקום לסברה שכמו שהמדינה מקפידה על שמירת שבת וכשרות במוסדותיה, אולי היא צריכה להקפיד גם על איסור בל יראה במוסדותיה. הרי המדינה מגדירה את עצמה כיהודית ודמוקרטית, ולעיתים הפן היהודי גובר על הפן הדמוקרטי. כמו כן, האיסור לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך פונה גם לגבול הציבור. ולכן לפחות בשטחים ציבוריים יש מקום לאכוף איסור הכנסת חמץ (של יהודי), ואפילו שיש בזה פגיעה בחופש הפרט, מכיוון שהפגיעה בפרט היא די קטנה ביחס לערך שעומד מנגד.

אכן כן משמע מרש"י אבל אף אחד לא פוסק כך להלכה.
השאלה הייתה על חווה"ד שנתנה הרבנות ולא על מה המדינה צריכה לעשות.

לצורך הדיון, אם הלכה הייתה כרש"י, מה לדעתך המדינה הייתה צריכה לעשות?

אגב, כתבת למעלה לגבי דעת רש"י ש"אף אחד לא פוסק כך להלכה". ניסיתי לבדוק את הנושא וראיתי שזה לא כזה ברור, ראה למשל בלינק הזה:
https://www.etzion.org.il/he/%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D

יש לך ראיה ברורה שהלכה לא כרש"י?

מעבר לדברי הפוסקים, כך עלמא דבר. גם השו"ע מדבר על פיקדון שהופקד אצלו אף שאינו חייב באחריותו. זה לא כמו חמץ שמצוי אצל אחרים שמסתובבים באותה רשות שלי. מעודי לא שמעתי על מי שאוסר להימצא בבית שמישהו אחר מסתובב בו עם חמץ. ראה למשל כאן בסוף:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/37300

השאלה לגבי המדינה לא מוגדרת. המדינה כפי שהיא כיום אינה נוהגת על פי ההלכה. המדינה הייתה צריכה לעשות עוד הרבה דברים לא כפי שהיא עושה.

האיסור הוא לא על הנמצא בבית שיש בו חמץ, אלא על בעל הבית, שלא יכניס לביתו חמץ, אפילו שהחמץ הזה שייך ליהודי אחר.

לגבי המדינה, למה השאלה לא מוגדרת? גם אם המדינה לא נוהגת בפועל על פי ההלכה, עדיין ניתן לדון אם ראוי שתנהג לפיה. וחוץ מזה שהיא נוהגת לפי ההלכה בחלק מהדברים, למשל בשמירת שבת וכשרות במוסדות ציבור.

אבל בבתי חולים אני לא בעה"ב. מעבר לזה, מדובר על פיקדון (גם אם אין לו אחריות). זה הוכנס ברשותו ובהסכמה שלו ובמודע. וגם בזה רק הגר"א אומר שאסור כרש"י.

השאלה לא מוגדרת כי אם המדינה נוהגת על פי ההלכה אז היא תיישם את ההלכה. לא הבנתי מה השאלה? אתה שואל האם ראוי שהמדינה גם אם היא נוהגת על פי ההלכה תכפה על חילונים את ההלכה? כאן זו לא כפיה אלא התחשבות בדתיים (בהנחה שיש איסור להיכנס לבי"ח).

בבית חולים הציבור הוא בעל הבית. השאלה אם הציבור צריך להציב בכניסה לבית החולים (או כל מוסד ציבור אחר) שאין להכניס חמץ בפסח (ומספיק בזה כדי לגלות דעתו שהחמץ לא הוכנס בהסכמתו).

השאלה אם יש עניין בכלל שהמדינה תנהג לפי ההלכה. ובנוסף, אם אתה היית הרב הראשי (במצב של המדינה היום) והיה בידך הכוח להחליט אם לשים שלט בכניסה לבית החולים שבו כתוב שאסור להכניס חמץ לבית החולים בפסח, אם היית שם שלט כזה או לא.

מכיון שאין הלכה כרש"י, איני רואה מקום לזה. לו הייתה הלכה כמותו אז כן.

בנוגע לעניין הזה, התפרסמה כתבה חדשה היום:
בג"צ: בתי חולים לא יאסרו הכנסת חמץ בפסח
בית המשפט העליון קבע היום בדעת רוב כי אין לבתי החולים בישראל סמכות לאסור על הכנסת חמץ בפסח או לבצע חיפוש במזון ובכלים של באי בתי החולים, כפי הנוהל עד עכשיו
https://www.kikar.co.il/357856.html

השופט בעמדת המיעוט – השופט הדתי ניל הנדל

אנן ראיתי את פסה"ד. עוד מקרה שמי שקבע את התוצאה הוא מי ששיבץ את השופטים בהרכב. וכמובן עוד מקרה שבו התקבלה הכרעה אובייקטיבית שלא קשורה להשרפה וערכים של השופטים.

מה לדעתך ההכרעה צריכה להיות?

אני חושב שהיה צריך להגיע לסידור שבו כל אחד יוכל לאכול מה שהוא רוצה. השיקול של בל ייראה אינו רלוונטי, כאמור.