השגחה פרטית+ האם התורה שבעל פה נתנה בסיני+ שירות צבאי לבחורה חרדית

שלום הרב, יש טוענים שעדיף לצאת לשוק העבודה ושזה יותר תורם למדינה משירות לאומי.
מה דעתך על הטיעון?

דעתי היא שעדיף להיצמד לשכל הישר ולזנוח פלפולים חרדיים מטופשים.

תודה על התשובה,
בקשר ל- 2- תוכל לתת לי מקורות להסתכל בהם שאני אוכל להביא לו?
3- לא הבנתי את התשובה שלך. אם הייתה פורצת שריפה במסיבה שחצי ממנה הם כבאים וחצי רופאי שיניים, היית מצפה שבזמן שהכבאים ילכו לכבות אותה רופאי השיניים ימצאו לעצמם מקום להתנדב בו בכמה שעות הקרובות בשם ערך השוויון? או שבמלחמה עכשיו, כל פעם שהיה סבב מילואים נוסף כל אלו שלא מילואימניקים היו צריכים להתנדב את אותה כמות זמן לטובת המדינה?
צריך שיהיה צבא כי צריך להגן על העם שיושב כאן, ולכן כל אזרח שיכול לעזור צריך ללכת. לא כי יש איזשהוא ענין לתרום למדינה ולעשות את זה בצורה שוויונית. אתה לא חושב?

שלום לרב, תאמת שראיתי את הטיעון הזה אצל עידן ארץ ואצל כל מיני אנשים עםאידיאולוגיה קפיטליסטית שבאמת טוענים שיציאה לשוק העבודה כבר יותר תורמת משירות לאומי, ולא אצל חרדים. מרגיש לי שכשאתה רואה טיעון שמזכיר לך טיעון חרדי אתה ישר פוסל.

חיה, הבאתי מקורות. אבל אין טעם שתתווכחי איתו אם אינך מבינה בזה. הוא מדבר שטויות. זה הכל.
3. לא פרצה כאן שריפה. זו חובה קבועה במצב מתמיד, ומי שאינו יכול לתת אותה דורשים ממנו שייתן משהו אחר במקומה.

התכוונתי למקור לזה-"הרמב"ם כותב בכמה וכמה מקומות שרוב הדרשות שבידינו הן דרשות יוצרות (שיצרו הלכות שלא היו ידועות) ולא סומכות (כאלה שמבססות הלכות קיימות)", איפה הרמב"ם אומר את זה? בלי קשר לויכוח שלי איתו אני אשמח למקור כי אני רוצה לקרוא בעצמי.
3- לא רואה את ההבדל הגדול אבל אני צריכה לחשוב על זה. תודה על התשובה.

כתבתי שזה בשורש השני. הנה ציטוט חלקי:

כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפרוש המשנה (בריש ההקד') שרוב דיני התורה יוצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן ושהדין היוצא במדה מאותן המדות הנה פעמים תפול בו המחלוקת ושיש שם דינין הם פירושים מקובלים ממשה אין מחלוקת בהם אבל הם מביאים ראיה עליהם באחת משלש עשרה מדות כי מחכמת הכתוב שהוא אפשר שיימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל או הקש יורה עליו. וכבר בארנו זה הענין שם. וכשהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא החכמים שהוציאו בהקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שנמצאם בתלמוד יסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה פירוש מקובל. לפיכך הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו, שהמקבלים אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן, שאין שם כתוב יורה עליו.

ותשובתו לר' פנחס הדיין היא בשו"ת סי' שנה:
(לר' פינחס הדיין). תשובת עניין הקדושין.
השאלה מפני מה אמרתיא שקדושי ביאה ושטר מדאורייתא וקדושי כסף דרבנן ואמרת והא כולהי ילפינן להו מן התורה בכסף מנא לן גמר קיחה קיחהב וכו'. זה הוא ענין השאלה. והתשובה דרך קצרה כך היא. יש לי חבור בלשון ערבי בענין מנין המצות והוא אצל מ' סעדיה ש"ץ תלמידנוג ויש בתחלתו ארבעה עשר פרקיםד בכללות גדולות בעיקרי מנין המצות צריך אדם לידע אותם ואחר כך יתברר לו טעות כל מי שמנה המצות חוץ ממני מבעל הלכות גדולות עד עכשיו. ובאותן הפרקים ביארתי שאין כל דבר שלמדין אותו בהקש או בקל וחומר או בגזרה שוה או במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן הוא דין תורה עד שיאמרו חכמים בפירוש שהוא מן התורה והבאתי על זה ראיות ושם ביארתי שאפילו דבר שהוא הלכה למשה מסיני מדברי סופרים קרינן ליה ואין שם מן התורה אלא דבר שהוא מפורש בתורה כגון שעטנז וכלאים ושבת ועריות או דבר שאמרו חכמים שהוא מן התורה והן כמו שלשה ארבעה דברים בלבד. ובאותו הספר ביארתי הכל וכשתקרא אותו יתבאר לך אף על פי שהוא בלשון ערבי שרוב אותן הפרקים בדברי חכמים בלשון הקדש וכן יש לשאל בודאי ולומר לי הבעילה ודאי מן התורה שהרי לא למדוה במדה משלש עשרה מדות אלא ובעלה מלמד שנקנית בביאה אלא הכסף והשטר בהקש למדו אותן למה אמרת שהשטר מן התורה והכסף מדבריהם. והתשובה על זה שודאי כך הייתי אומר שהכסף והשטר מדבריהם הואיל ומן הדין באו לולי הא דאמרינן בהדיאה בענין נערה מאורסה דאמרינן נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה פי' מדאמר קרא נערה בתולה מאורסה שמע מינה בודאי שיש מאורסה מן התורה בלא ביאה ובמה. ושקלו וטרו וסוף המימרא אמר רב נחמן ביר' יצחק משכחת לה כגון שקידשה בשטר הואיל וגמר ומוציא גומר ומכניס שמע מינה שלדברי הכל השטר גומר ומכניס ועל זה סמכתי ופסקתי שהשטר מן התורהו ובחייך אלופי אל תצער עצמך להשיב על כל אלו הענינין ואל תתלה עצמך שאשיב על כל כתביך אלא דרך קצרה על ענין המועיל שאני טרוד הרבה בכמה ענינין וגופי חלש ואין בי יכולת אפילו לקרות הכתבים קל וחומר להשיב עליהן אלא אם יהיו שאלות על דבר חכמה. ואין לי פנאי כלל מפני חלישות גופי תמיד ומפני תלמוד עצמי בכמה עניינין. ושלומה ירבה ויגדל. [ל"ה בעומר. משה בר' מיימון זצ"ל]ז