השורש הראשון‎

ערב טוב
עיינתי קצת אתמול בספר וברשותך מספר הערות.
בעמ' 106 כתבת, לשיטת המיון של הרמב"ם היה עליו לחבר ספר אחד עם כל ההלכות דאורייתא לפי תרי"ג, ועוד ספר על הדרבנן שמעוגנים בלא תסור, אלא שספר כזה היה בלתי שימושי. (הניסוח שלי). 
לדעת הרמב"ם, האם כשחכמים הוסיפו גזירות הן נשארו כגזירה התלויה בלא תסור בלבד או שמא הם נחשבות כהרחבה למצווה המקורית. לדוגמא האיסור בשניות לעריות הוא מדין לא תסור, אולם ייתכן לומר שבכוח חכמים להרחיב את איסורי העריות של התורה, אם אם אמו היא הרחבה של אמו ואם אמו.
ואולי זה תלוי במחלוקת האם על כל מצוות דרבנן מברכים אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות זקנים, או שמברכים על המצווה המיוחדת.
הבנתי מדבריך בעמ' 108 שאיסורי דרבנן הם סייגים וגדרים שלא יבוא לעבור על איסור דאורייתא. תקנות יכולות להיות גם על מצוות עשה, כמו חנוכה ולולב כל שבעה. הרמב"ם בהלכות ציצית פרק ג הלכה ב כתב:
אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית, 
האם זו גזירה? לא נראה כ"כ כי הרי ציצית היא מצוות עשה, וגם מהסוגיה במסכת מנחות נראה שלא גסרו על ביטול מצוות ציצית אלא שמא ילבש כלאים ואכ"מ. ולשון הרמב"ם כאן "כדי להזהר במצוות ציצית" מיוחדת, לא גזירה שמא לא יטיל גם בצמר ופשתים, אלא אולי לתת לאדם הזמנות נוספת לזכור את מצוות ה' (אלא שאם כן צ"ע מדוע בגד של עור פטור מהציצית). לא מצאתי מי שעומד על לשון הרמב"ם.