התגובה למאמרה של רבקה לוביץ

קראתי את מאמר התגובה שלך באקדמות
שאלתי: הגדרת את הנישואין כחוזה. אולם איני מכיר חוזה בהלכה בחוק שבו רק לצד אחד יש את הכח לסיים את החוזה. מהותו של חוזה הוא שהוא מחייב את שני הצדדים באותו אופן עקרוני. משום כך קשה לראות נשואין כדמו"י כחוזה. הניסוח הנכון יותר הוא כפי שציינת יצירת חלות ואולם כאן חוסר השוויון הוא מהותי. האיש יוצר חלות אשת איש על האישה. לעומת זאת על האיש לא נוצרת חלות של 'בעל אשה'. נוצרים לו חיובים אבל אין שינו במעמדו האישי גם אחרי חדר"ג. הטענה של רבקה נכונה. האיש יוצר בעלות (איסורית) על האישה, אך האישה אינה יוצרת דבר דומה על האיש. נכון, נדרשת הסכמת האישה, אך לאחר הסכמתה היא הופכת לאשת איש ואינה יכולה לחזור בה, אך הוא כן יכול (הצורך בהסכמתה על פי חדר"ג אינו משנה את הדין מן התורה, אם זרק לחצרה אף שסירבה לקבל, וילדה ילד מגבר אחר הוא לא יהיה ממזר). הדבר הדומה ביותר לכך הוא התגייסות לצבא. על חייל שהתגייס נוצרת חלות 'חייל' הוא אינו יכול לשחרר את עצמו מחלות זו. כלומר, הדמיון הוא כך. אשה הנישאת לאיש כדמו"י היא כמו חייל בצבאו של האיש. גם לצבא יש חובות כלפי החייל אך היחסים אינם הדדיים.