ודאי מזיק וספק אונס

תודה על ההפניה אעיין.

לא לזה התכוונתי באפשרות השלישית שלי.
מה שרציתי לומר הוא שלכאורה האחרונים ז״ל הבינו שאם החיוב הוא מעצם העובדה שממונו הזיק אז כאשר יש ספק אם שמר כראוי (כלומר ספק אם יש ההיזק הוא בגלל אונס) או פשע, אזי אמרינן שהוא חייב מפני שיש לנו ודאי סיבה מחייבת וספק סיבה פוטרת.
אבל אפשר לומר גם, שהאונס איננה סיבה פוטרת את החיוב, אלא היא סיבה שוללת מעיקרא את החיוב. במילים אחרות, אם יש אונס אז אין חיוב בכלל מעיקרא, לא שאם יש אונס אז היה חיוב אבל עכשיו יש פטור, אלא כמו שכתבתי שכאשר יש אונס סיבת החיוב אפילו לא חלה. (משהו כמו הודחה ודחוייה אולי). ואשר עפ״ז ניתן לומר, שכאשר יש ספק אם שמר כראוי, אזי הוא פטור גם אם סיבת החיוב הוא ממונו שהזיק, מפני שיש לנו ספק בעיקר סיבת החיוב האם היא חלה או לא.

אונס מעצם הגדרתו אינה סיבה שמנטרלת חיוב אלא זהו פטור.

מהחקירה האם המחייב הוא מעשה ממונו או פשיעתו, מביאים כמה נ״מ.
אבל בעצם כמעט בכולן נ״ל לפקפק. לדוגמא:
פשע הפקיר ואח״כ נגח, כותב הגרששק שאם המחייב הוא מעשה ממונו הנה עכשיו הוא שוב לא ממונו וא״כ פטור.
או, פקח שפשע ונשטתה הבעל ונגח, אם המחייב הוא ממונו הרי כאן הוא פטור מפני שבשעת הנזק הוא לא בר חיובא.

אבל בעצם נ״ל פשוט לומר שאמנם המחייב הוא מעשה ממונו, אבל זה מתחיל כבר מרגע הפשיעה. כלומר הנזק של מעשה ממונו כבר מתחיל משעת הפשיעה!
נ״מ לזה, מה הדין כשהשור שלי נכנס לרשות הניזק ומתחיל לשבור כל כליו, אז הוא מתחיל כלי א ממשיך כלי ב כלי ג וכו, ואני מפקיר אותו בין כלי א לכלי ב, היעלה על הדעת שהבעל פטור מלשן על ב וג ? אלא ודאי שכל עוד שהנזק כבר התחיל אתה חייב, וכשפשעת כבר נהיית אחראי וחייב.

האם מה שאני אומר הוא נכון או לא ?

אפשרי בהחלט. כבר כתבתי לא פעם שלחקירה הזאת כמעט אין נפ"מ. ואפילו הנפ"מ הקלסית במחלוקת הפנ"י והחזו"א על נטל הראיה אינה ממש נפ"מ (לפחות לכיוון אחד).

גם לכיוון השני אפ״ל, שאמנם מעשה המחייב זה ממונו, בכל זאת נטל הראיה הוא על הניזק מפני שהמזיק נאמן לומר ששמר כראוי שהרי שור עומד לשמירה אז הוא לא מעלה טענה חדשה כאן, להיפך זה הניזק שמעלה טענה חדשה שהמזיק לא שמר, אז עליו להביא ראיה.
מסכים ?

לא אומרים ששור עומד לשמירה. זה לא סביר. אם הוא הזיק כנראה שלא נשמר (כמו שכתב החזו"א). רק לגבי שור תם יש דעה שסתם שוורים בחזקת שימור, וגם שם זה לא בגלל שמירת הבעלים אלא שהשור עצמו לא מזיק.

הזכרת בשיעור 4 של חשיבה למדנית שהרב דוד פוברסקי ניסה להוכיח שהרשלנות בשמירה היא העילה המחייבת את המזיק לשלם בדרך זו:
למאן דאמר שהאיסור להזיק נלמד מכך שיש חיוב תשלומים, ודאי שהרשלנות היא המחייבת, אחרת אם זה היה העובדה שממונו למה שיהיה איסור מכך שממוני הזיק, אלא ודאי שהרשלנות היא המחייבת ולכן יש איסור וחיוב לשמור היטב את ממוני.

והוא דחה את זה אח״כ, בניסוח שלך, בדרך זו:
יש לחלק בין האיסור לבין החיוב לשלם, הראשון עוסק במשפט הפלילי והשני עוסק במשפט האזרחי, דהיינו נכון שעברת על איסור אבל אני לא בא לתבוע אותך על זה אני בא לתבוע אותך על זה שאתה אחראי לכך שממונך הזיק ועפ״ז אתה חייב לי ממון.

אני מבין הן את ההוכחה לחוד והן את הדחייה לחוד, מה שאני לא מבין זה את הקשר בניהם. הרי ההוכחה הייתה גופא מונחת על ההנחה שמזה שיש איסור נלמד שיש חיוב לשלם. אז גופא אתה לא יכול לחלק בניהם. בהנחה שאני לומד את האיסור מהחיוב לשלם, זאת אומרת שהחיוב לשלם הוא המסובב של זה שעברתי איסור כלומר האיסור שעברתי גורם לכך שאני חייב לשלם. ואז יוצא בהחלט שזה לפי הצד של הרשלנות. דהיינו האיסור שעברתי (= התרשלתי בשמירה) גרם לכך שאני חייב לשלם.

האיסור לא נלמד מהחיוב לשלם. רק הלבוש והשאילתות כנראה הבינו כך. לשיטתם יש מקום לראייתו של הרב פוברסקי (ולכן הבאתי אותם), אבל הרב פוברסקי לא תלה את ראייתו בהם אלא אמרה באופן כללי. מעבר לזה דחיתי את הראיה בעוד צורה.