חיוב נשים בערבית ותפילה במניין
שלום הרב,
לשיטת אלו הסוברים שנשים חייבות בתפילה:
א. האם הן חייבות גם בערבית? ניסיתי למצוא מקורות המדברים על זה אך המקור הקדום ביותר שמצאתי זה דברי המג"א בסימן רצ"ט סעיף י':
מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במ"ש ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש:
אך לא מצאתי שום סיבה לסבור זאת, כאילו הוא קבע זאת בעצמו.
ב. בנוגע לחיוב במניין: האם הן חייבות כגברים? ראיתי הסוברים (למיטב זכרוני אלו רבני בני ימינו) שחכמים תיקנו תפילה במניין רק לגברים, אך גם כאן לא מצאתי סיבה לסבור זאת. אם חיובם בתפילה הוא כגברים, למה שיהיה חלוקה בקשר לחיוב במניין?
א. לא הבנתי את השאלה. איזה מקור אתה מצפה למצוא? הרי ערבית היא רשות, ומה שאנחנו מתפללים זה מפני שקיבלנו על עצמנו. לכן יש כאן שאלה עובדתית, האם הנשים גם קיבלו על עצמן או לא. המג"א כותב שעובדתית רואים שהן לא קיבלו על עצמן, וזהו.
ב. גם לגבי גברים לא ברור האם יש חיוב להתפלל במניין. בפשטות הגמרא והראשונים נראה שזו מעליותא בלבד (כידוע בשו"ע עצמו לא מזכיר זאת, אבל במקום אחד יש רמז כאילו שזו כן חובה). אין סיבה להניח שלנשים אין את המעליותא הזאת. אבל חובה נראה שאין גם לגברים.
א. מקור מקביל לכך שהגברים כן קיבלו על עצמם (הגמרא אני מניח). כלומר, אם זו אכן שאלה עובדתית אז הייתי מצפה לעדות קודמת מאשר המג"א, אני לא חושב שאפשר לקבל את העדות של המג"א כקבילה שכן מדבריו נראה שבזמנו גם את שאר התפילות הן לא ממש התפללו (וזה סותר את פסיקת ההלכה לפחות כמו שאני מבין אותה, אם כך אז למה שזה לא יסתור גם את חובת ערבית?).
תודה.
א. למה צריך מקור קודם. לכולם ברור שנשים לא מתפללות וזהו. המג"א רק כתב את מה שכולם יודעים.
העובדה שהן לא התפלו את כל התפילות לא מעלה ולא מורידה. גם אם הן באמת פושעות לגבי שחרית ומנחה, עדיין בפועל אם לא התפללו ערבית ברור שהן לא קיבלו עליהן את ערבית ולכן מזה הן פטורות מן הדין.
השאלה שלי היא באיזה שלב הן הפסיקו (או לא התחילו) להתפלל ערבית. העובדה שהם "פושעות" לגבי שחרית ומנחה מראה שהיה נתק מהפסיקה המקורית ולכן לא מן הנמנע שהן כן קיבלו עליהן ערבית אך לא מתפללות ערבית בזמן המג"א בגלל שהן "פושעות".
כלומר, אם זה כ"כ ברור, למה המג"א הוא הראשון שאומר זאת?
מיצינו
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer