חניה
אמר לי חבר שאסור לשמור חניה עד שיגיע מי שאני שומר עבורו את החניה. הוא אומר שהמקור בגמרא בבא מציעא דף י.
זה לא נראה לי הגיוני בכלל, במיוחד שהיום כולם עושים את זה ולמעט בריונים עבריינים כשאתה רואה שמישהו שומר חניה למישהו אחר אתה מתקדם וממשיך לחפש.(בעצם רוצה לומר שזה המנהג) מה דעתך בדין זה?
כוונתו כנראה לדין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. אבל שם מדובר על לקנות (מציאה או פירעון חוב) עבור אחד על חשבון אחרים. וגם שם נחלקו הראשונים האם הדין קיים כשהזוכה מינהו שליח או שזה נאמר רק על דין זכין. ועוד שאם יכול לזכות עבור עצמו יכול גם לזולתו (וצ"ע האם כאן זה נחשב שיכול לזכות לעצמו, שכן אין לו מכונית כאן ויש לפלפל בזה). אבל כאן השומר לא קונה את המקום עבור הנשמר אלא רק מונע אחרים מלהיכנס. לדעתי זה בכלל לא מדין שליחות או זכייה. בעניין זה נראה שזה תלוי במנהג המקובל. אני חושב שהמנהג הוא שמותר.
ומה במקרה שהוא מונע כסף מהמדינה שהייתה יכולה להרויח על חניה באותם רגעים?
מדובר על כמה דקות. לא נראה לי בעייתי
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer