חסרון המקום שהוצרך לבריאה

טור 120-
אני מתקשה לקבל אלטרואיזם מוחלט, אבל גם אם ישנו, הרי הוא נועד להגשים צורך, משא"כ אצל הקב"ה קודם הבריאה איזה "צורך" יגשים?
ואם ברא האדם חסר כדי שיזדקק לטובו הגדול וישפיע עליו הוא מטובו, הרי שזו בחינת אגואיזם צרוף.

טור 170-
מאד נהנתי מהמאמר ומהחידוש המופלא של הראי"ה ז"ל.
1- אם כדבריו ז"ל, פה ודאי מדובר באגואיזם(מותר לו הוא אלוהים).

2- לאחר המחילה, אני מתקשה להבין: מתוך ש"הכריח" שתהליך ההשתלמות הוא בחינת השלמות הנשגבה, נצרך להמעיט משלמות הבורא ולהשלימה באמצעות הליך ההשתלמות של ברואיו.
לא יכריח שלמות ב"השתלמות" ולא יצטרך להשלים מחסרונו של הבורא.
מה שהכריח במצוות התשובה שהיא חלק מתהליך ההשתלמות, יחול על אדם שחטאו הביאו לצורך ההשתלמות, אבל הבורא הוא שלם שאינו נצרך לשלמות נוספת.

ומה שכתבת שהוא חסר והשלים חסרונו בעצם הבריאה, זה קשה לקבל שהקב"ה כל זמן שלא ברא העולם היה חסר.

אני מכיר את הגישה של הקבלה שמסוגלת לדבר בחסרון הקב"ה. אני מחפש תשובה שתוכל להתיישב עם התפישה הפשטנית.

לא, הוא לא מיועד להגשים צורך. לכן זה נקרא אלטרואיזם. זו פעולה שנעשית למען הזולת ולא למען עצמי.
ואכן, הקב"ה אגואיסט. הכל ברא לכבודו. אצלו אגואיזם אינו פחיתות, שכן הוא דואג לעצמו ומכך גם דואג לעולם שנברא ממנו.
2. לא הבנתי. אתה עצמך מניח שהוא מושלם ומחפש תשובה. כעת אתה מציע שלא יהיה מושלם. אז זה מה שעניתי לך בהמשך. הוא לא מניח שההשתלמות היא חלק מהשלמות. זו עובדה שהיא חלק מהשלמות. אם הוא עצמו קובע מהו מושלם אז המשפט שהוא מושלם מתרוקן מתוכן.
וכבר הסברתי שאם משהו יכול להשלים את כל צרכיו הוא מושלם. מה שהוא ברא נחשב כחלק ממנו, ולכן ההשתלמות של האדם משלימה אותו. אז מה הבעיה?!
הוא לא היה חסר כל זמן שלא ברא עולם. אתה בוחן אותו בכל רגע לחוד. אבל היישות המושלמת היא יישות כזאת שבוראת אדם שמשתלם ברגע זמן כלשהו על פני ההיסטוריה. השלימות עצמה מוגדרת כפונקציה שמשתנה על פני ציר הזמן.
אבל אנחנו חוזרים על עצמנו. נראה לי שמיצינו את הפלפול הזה.

תודה רבה